קיבל ארגזים של בירה לשמור ולא מכרם

03.04.19

Question

שלום רב
ראובן מסר לשמעון חברו כמה ארגזים של בירה בכדי שישמור לו אותם במחסן שלו, והנה כאשר הגיע חג הפסח שכחו ראובן ושמעון מאותם ארגזי בירה שהיו במחסנו של שמעון כבר כמה חודשים. והנה מיד לאחר הפסח נזכר ראובן באותם ארגזים וניגש מיד לביתו של שמעון לשאול אותו האם הוא ביצע מכירת חמץ גם עבור אותם הארגזים. אמנם מיד שראובן הזכיר את עניין ארגזי הבירה לשמעון הלה טפח על ראשו בצער ואמר שכחתי לגמרי מאותם ארגזים, ומאן דכר שמיה ממכירה. מיד הבינו השנים שאין תקנה לאותם ארגזים הלא הם בגדר חמץ שעבר עליו הפסח האסורים אף בהנאה. אולם ראובן טען כיון ששמעון הוא שומר ולא הציל את אותם ארגזי הבירות עליו
לשלם את כל הפסדים, ובאו שניהם לבית הדין לראות כיצד יקום דבר.

Answer

שלום וברכה

תשובה: הנה בשו"ע [או"ח סימן תמג ס"ב] כתב: ישראל שהיה בידו חמצו של ישראל אחר בפקדון יעכבנו עד שעה חמישית, ואם לא בא בעליו ימכרנו לא"י, ואם לא מכרו חייב לבערו בזמן איסורו, אפילו אם אינו חייב באחריותו. ע"כ.
ובמג"א [ס"ק ה] כתב שהנפקד חייב לשלם דמי הפקדון למפקיד, דהא שומר חינם שהיה יכול להציל ברועים ובמקלות, ולא הציל חייב. הכא נמי היה לו למוכרו קודם זמן איסורו, וכיון שלא מכר פושע הוא וחייב. והוסיף המג"א דאין להקשות ולומר שהמפקיד פשע, שהיה לו למוכרו לעכו"ם במקום שהוא נמצא, כיון דקי"ל דאין הנפקד רשאי לסמוך על זה, וחייב הוא למוכרו. וסיים דמ"מ אם החמץ עדיין בעין יכול לומר לו הרי שלך לפניך.

לעומת זאת, בעל החק יעקב [ס"ק ח] כתב להשיג על דברי המג"א באומרו דכיון שהנפקד לא קיבל עליו למוכרו אלא מטעם מצות השבת אבידה, פטור הוא מלשלם, דלא מצינו שמחוייב לשלם מי שאינו משיב אבידה. וחילק בין אם הוא שומר חינם או שומר שכר יעוין שם בדבריו.
ואילו החת"ס [או"ח סימן קה] חיזק את דברי המג"א בהביאו דברי החק יעקב וכתב עליו בהאי לישנא: ודברי החק יעקב אין להם שחר במ"כ, דמה דאמרינן דמכירת חמץ הוה כמשיב אבידה, היינו משום דאין אדם רשאי למכור את של חברו דרוצה אדם בקב שלו אי לאו משום דהוה כמשיב אבידה, והשתא דרשאי למוכרן מפני שהוא כמשיב אבידה ממילא שוב חייב למוכרן, ואי לא מוכרן הוי ליה פשיעה, כיון שלא קדם ברועים ומקלות, ודברי מג"א נכונים מסברא. עכ"ל.
נמצא שלדעת המג"א והחת"ס יש לחייב את שמעון לשלם לראובן את כל דמי ארגזי הבירה כיון שפשע בזה שלא מכר את הארגזים.

אמנם במ"ב [ס"ק יב] כתב שרוב אחרונים הסכימו, דבין שומר חנם ובין שומר שכר פטור הנפקד, שעצם המכירה אינה נכללת בשמירה, שלא קיבל עליו הנפקד אלא לשמור את החפץ שיהא ברשות בעליו, ושיחזירנו לו בשלימות, ותו לא. ולפ"ז לא שייך לחייב את שמעון. נמצא שהוא פלוגתא דדינא. וכיון ששמעון מוחזק הוא, אין ראובן יכול להוציא ממנו דבר.
ובפרט בנידון דידן בו טוען שמעון ששכח בכלל מאותם ארגזי בירה, יש לצרף את שיטת הנהר שלום כפי שהובא בשער הציון [ס"ק יד] שכתב בדעת המגן אברהם, דאם טען, שכחתי למכרו, פטור, וכן כשטען, סבור הייתי שאוכל לסמוך על המפקיד שבודאי ימכרנו במקום שהוא, על ידי קנין, ולכך לא מכרתי בשעה חמישית, וכשהגיע זמן איסורו צוו לו בית דין לשרפו מטעם שאין אנו סומכין על זה שהמפקיד מכר במקום שהוא, פטור, דאנוס הוא, דלאו כולי עלמא דיני גמירי.
ולאור האמור יש לפטור את שמעון מכל טענותיו של ראובן, ואם הבירה לא התקלקלה יכול לומר לו הרי שלך לפניך ותו לא. ושו"ר שכן פסק בשו"ת דברי שלום [חו"מ חלק א סימן צה].

ומ"מ, כיון שנוהגים היום בשטרי מכירת החמץ ברבנות, להוסיף במכירה גם את החמץ של אותם יהודים ששכחו למכור את חמצם או שהיו אנוסים מדין זכין לאדם, ובמקרה שלנו הרי שניהם רצו למכור רק ששכחו מזה, יש להתיר את ארגזי הבירה הללו בין בהנאה ובין בשתיה.
 

Comments