יורד לאומנות חבירו

10.04.19

Question

שלום
יש לי שאלה קצת ארוכה ומסובכת מקווה שתוכלו לעזור לי:

ראובן קיבל הצעת עבודה חדשה עם מתן שכר גבוה, אך 'אליה וקוץ בה'. שמעון ולוי הינם בעלי מלון בעיירה 'אומן' אשר ברוסיה. במלון ישנם חדרי שינה רבים, לעומת זאת לגבי אכילה ושתיה, המלון לא הציע שירות זה ללקוחותיו, ולכן לקוחות המלון נגשים לבית הארחה הנמצא בסמוך למלון, הנמצא בבעלות אשה אלמנה, ומשם היו קונים את כל הארוחות הנצרכות להם, ובאים ואוכלים בחדר האוכל הנמצא בקומת הכניסה למלון, אשר שם ישנו חדר אוכל גדול ויפה, ומתחתו קיים חדר אוכל נוסף, אך אינו משובח ויפה כאותו שבקומת הכניסה.
יש לציין שאת לקוחות המלון מארגנים במשך השנים, אפרים ומנשה, שני אנשים שאינם קשורים למלון, העובדים יחד לקבץ כמות של אנשים לנסוע לאומן לראש השנה, וגובים מהם סכום כסף עבור עסקת חבילה הכוללת טיסה, לינה ואכילה. (אש"ל).
והנה, שמעון ולוי הציעו לראובן לנהל את בית המלון, ולנסות לפתוח מטבח חדש במלון, בו יספקו ארוחות משובחות לאורחי המלון, ואף לקוחות מבחוץ שרוצים לאכול שם יוכלו לעשות זאת בתשלום. ראובן שהינו אדם פעיל וזריז, החל לעשות 'שיעורי בית', ולהתכונן לעזוב את א"י לכמה חודשים, על מנת להכין את המלון כדבעי לקראת ראש השנה, והנה כאשר החל ראובן לחקור כיצד ואיך יפתח את המטבח החדש, חשב לרגע שכדאי קודם להתקשר לשמעון וליהודה על מנת לשאול אותם האם הם מוכנים להביא את לקוחותיהם לאכול את כל הארוחות במטבח החדש של המלון. ולרגע נזכר ראובן באותה אשה שאצלה נוהגים לאכול זה כבר כמה שנים לקוחות המלון, ובא לשאול האם יש בפתיחת מטבח חדש והבאת לקוחות המלון אליו, מעין 'יורד לאומנות חבירו', והשגת גבול.
יש לציין שבבית הארחה של אותה אשה ישנם ג"כ לקוחות שאוכלים שם, שאינם חלק מלקוחות המלון, אולם מחצית ואפילו יותר מלקוחותיה הם מהמלון הנזכר. עוד הוסיף ראובן לשאול שעל הצד שאסור לשכנע את אפרים ומנשה לעבור אליו, האם הוא יכול לומר להם שמי שישן במלון וגם אוכל במטבח של המלון, יש לו דין קדימה לאכול בקומה העליונה המשובחת, וכל מי שמביא את האוכל מחוץ למלון יצטרך לאכול בקומה התחתונה הנ"ל אם לא יהיה מספיק מקום בקומה העליונה.

 

Answer

שלום וברכה
תשובה:


אמרו רבותינו ז"ל בגמ' בבא מציעא [ס, א] וכן הוא בסנהדרין [פא, א] על הפסוק "ואת אשת רעהו לא טימא" [יחזקאל יח, ו] זה שלא ירד לאומנות חבירו. ותו בגמ' ב"ב [כא, ב] אמר רב הונא האי בר מבואה דאוקי ריחיא ואתא בר מבואה חבריה וקמוקי גביה, דינא הוא דמעכב עילויה, דא"ל קא פסקת ליה לחיותי. לימא מסייע ליה - מרחיקים מצודת הדג מן הדג, כמלא ריצת הדג, וכמה? אמר רבה בר רב הונא עד פרסה, שאני דגים דיהבי סייארא. ופרש"י - שהצייד נותן עיניו בדג עד שהכיר חורו, והדגים נותנים עין בהיבטם להיות רגילים לרוץ למקום שראו שם מזונות, דהו"ל כמאן דמטי לידיה, ונמצא חבירו מזיקו. ואילו הרמב"ן פירש בשם הערוך - שכבר נתפסו הדגים במצודה ואח"כ רצו למקום אחר ונתפסו.
מבואר בגמ' שיש איסור להשיג גבול חבירו - לפירוש רש"י כיון שצייד הדגים טרח וגילה את מקום מסתור הדגים, אם יבוא צייד אחר וישליך מזון על מנת לתפוס את הדגים, הרי הוא משיג את גבולו של הציד הראשון. ואילו לדעת הרמב"ן מבואר שיש איסור השגת גבול רק באופן שכבר הצייד הראשון תפס את הדגים במצודתו, ואח"כ השני השליך מזון וברחו הדגים מתוך המצודה והלכו למקום השני.

ובב"י [חו"מ סימן קנו] הביא בשם תשובת הרשב"א [ח"ג סי' פג, ח"ו סי' רנט] שנשאל אודות חייט שהיה רגיל אצל עירוני אחד מכמה שנים שהוא לבדו עושה מלאכתו, ובא חייט אחר ורצה להכניס עצמו עם העירוני הזה לעשות מלאכתו בזול יותר, והראשון מתרעם עליו. והשיב אין בית דין מוציאין מידו, שהעירוני נתן לו מדעתו, אבל מסתברא שמוחין בידו, דדמי קצת למצודת הדג כדאמרינן [שם] שאני דגים דיהבי סייארא, הכא נמי כיון שרגיל לעשות מלאכתו על ידי זה הוי כאילו בא לידו.
ונחלקו הפוסקים האם איסור השגת גבול הוא מן התורה או דרבנן או אינו אלא מידת חסידות בעלמא. בב"י בהלכות שכנים [שם] מבואר שפתיחת חנות ליד חנות חבירו ע"י אדם מעיר אחרת איסורו מדרבנן. ואילו בשו"ת חת"ס [סימן עט] כתב שדבר זה אסור מן התורה. מאידך בשולחן ערוך הרב כתב שאם הוא מאותה העיר אין בזה אלא משום מידת חסידות ותו לא. [עיין בספר שמרו משפט ח"א סימן לט שהביא ביאור בשיטת הנ"ל].   ובחת"ס הנ"ל למד שאע"ג שמותר לפתוח חנות ליד חנות חבירו למי שדר באותה העיר, מ"מ אסור לבעל החנות החדשה למשוך לקוחות מהחנות השניה אצלו, ומשמע מדבריו דבכל גוונא אסור. וכ"כ שו"ע הרב [חו"מ הלכות הפקר והשגת גבול סעיף יב] וז"ל: אסור למלמד להשכיר את עצמו לבעל הבית, שיש לו מלמד אחר כל זמן שהמלמד בביתו, אם לא שיאמר בעל הבית אין רצוני לעכב המלמד שלי, אבל הוא אסור לפעול עם הבעל הבית שיפטרנו בכלות זמנו שהרי הוא יכול למצוא בעל הבית אחר על ידי טורח והשתדלות. והוא הדין אם אין המלמד בביתו של בעל הבית אלא כשכבר ביקש מבעל הבית תחלה אף שעדיין לא הבטיחו הרי זה כעני המהפך בחררה שאסור לאחר ליטלה ממנו. עכ"ל. והנה, בנד"ד בין לפירוש רש"י ובין לפירוש הרמב"ן בסוגיא 'דיהיב סייארא', הרי שאותה אשה כבר זכתה באותם לקוחות, ואם יבוא ראובן וישכנע את המארגנים להביא את הלקוחות אצלו, הוי ליה ממש כמי שמוציא את הדגים ממצודת חבירו שכבר זכה בהם.

ושמעתי ממו"ר הגר"א פרץ שליט"א דאמר משמיה דהגרי"ש אלישיב זצ"ל דאם ראובן נכנס לחנות על מנת לקנות עוף וכדומה, ובא שמעון חבירו ואמר לו בהיותו בתוך החנות, מדוע אתה קונה עוף זה כאן במחיר רגיל, הרי בחנות ליד מוכרים את אותו עוף במחיר מוזל יותר, הרי ששמעון משיג גבול, דכיון שראובן כבר עמד לקנות את אותו העוף, ובא שמעון ומשך אותו למקום אחר הוי ליה מזיק לבעל החנות, ודמי למצודת הדג דיהיב סייארה. (מדובר שמחיר העוף בחנות הראשונה הוא סביר ולא בגדר אונאה רק שיש שם מבצע). ושו"ר בשו"ת בית הוראה [עמ' 197] שכן הורה ג"כ הגר"נ נוסבוים שליט"א ע"ש.

ושו"ר בשו"ת תשובות והנהגות [כרך א סימן תתלד] שנשאל אודות אחד שבנה בית כנסת חדש, האם מותר לו לפתות אנשים מבית הכנסת אחר שיבואו להתפלל אצלו. והשיב לעיין בתשובת המבי"ט [ח"ג סימן מ"ח] שכתב דאם מפתה אנשים לבוא אצלו, זהו גזל מדבריהם, והיינו כשרצו להתפלל בבית הכנסת אחר דוקא, ומפתה אותם לבוא אצלו, מפסיד בזה ההכנסות לבית הכנסת אחר, והרי זה כעין יונים שמביא אצלו ע"ש. וסיים דלפ"ז אף במקים ביה"כ חדש, אסור לו לפתות מתפלל בבית כנסת אחר שיבוא להתפלל אצלו, וק"ו בן בנו של ק"ו שאם הוחזק להתפלל כמה שנים בבית הכנסת ומפתהו לעבור לבית כנסת אחר אין לך השגת גבול גדולה מזו.

ובנד"ד, כיון שאותה אשה כבר זכתה באותם לקוחות זה כבר כמה שנים, ואף שכל שנה יתכן שיש לה לקוחות חדשים נוספים וכלפיהם אין השגת גבול, מ"מ אותם מארגנים אפרים ומנשה המביאים את הלקוחות לאותו מלון כל שנה באופן קבוע, בידם הדבר לשנות להיכן שירצו בתוך העסקת חבילה כלפי הלקוחות. וע"כ, אין לך השגת גבול גדולה מזו, מצדו של ראובן לבוא ולשכנע את אפרים ומנשה ע"י כל מיני הנחות או הטבות למיניהם, על מנת להעביר את כל הלקוחות לאכול במלון, ולקפח בזה את פרנסתה של אותה אלמנה.

ברם, זכותם של בעלי המלון לפתוח מסעדה במלון אפילו שהם סמוכים זה לזה, כיון ששניהם אינם מאותה עיירה, ויתרה מזו יש לומר, דאף מותר למנהל המלון ראובן להודיע לאפרים ומנשה שהשנה יש להם שירות אכילה במלון. וגם להודיע להם שיש דין קדימה לאכול בקומה העליונה למי שישן ואוכל במלון, ואין בכל זה השגת גבול ולא דין יורד לאומנות חבירו. ופשוט שיכולים אף לפרסם ברבים את מחירי הארוחות במלון כמבואר בשו"ע [חו"מ סימן רכס סי"ח] כיון שיש להם דין חנויות ולא דמי למערופי"א. ואכמ"ל.

Comments