רכב שסטה מהנתיב על מנת להציל נפשות וניזוק

01.07.19

Question

שלום
מעשה בראובן שנסע ברכבו בתוך העיר מעל המהירות המותרת לפי החוק לנסוע בתוך העיר (אך לא מהר יותר משאר רכבים, אלא כפי שרוב הנהגים נוסעים שלא בדיוק לפי המהירות המותרת עפ"י חוק אלא מעט יותר), והנה בעוד ראובן נוסע ברכבו, רחל שהיתה חונה בצד הכביש יצאה מהחניה ללא שימת לב באופן פתאומי ישר לתוך מסלולו של ראובן. ראובן נבהל מאוד והסיט את רכבו במהרה הצידה לעבר השני של הכביש על מנת שלא לפגוע ברכבה של רחל ונכנס בחומת אבנים השייך לת"ת.
רכבו של ראובן ניזוק קשות, וגם חומת האבנים התפרקה,  אך ברוך ה' שני הצדדים יצאו מהתאונה הלזו ללא פגעי גוף. ראובן מיד ניגש לרחל ואמר לה: ' גברת, הצלתי לך את החיים, אם לא הייתי מסיט את הרכב לכיון הקיר, לא היית בין החיים, לכן עליך לשלם את כל ההוצאות של תיקון רכבי, ומה גם שמחמת הבהלה הגדולה שגרמת לי הוצרכתי להיכנס בקיר'. מאידך, רחל טענה כנגדו: ' אם לא היית נוהג במהירות יתרה עפ"י המותר בחוק היית מצליח לבלום את רכבך, אע"ג שאני מודה שיצאתי עם רכבי לעבר מסלולך ללא שימת לב, ובקשר לבהלה, אני מבקשת סליחה'. ועל הכל, באו מנהלי הת"ת ואף הם תובעים את ההיזק שנגרם לכותל ובקשתם שישולם ההיזק מאחד מן הצדדים שנמצא חייב. עתה באו הצדדים לפרק השואל, מי צודק.

 

Answer

שלום וברכה

תשובה: 
אם אכן כנים דבריו של ראובן באומרו שע"י שהסיט את הרכב הציל את חייה של רחל, יש לפטור את ראובן מלשלם על כל נזקי חומת האבנים שנפלה, שיש לדמות דין זה למ"ש בשו"ע [חו"מ הלכות נזיקין סימן שפ' ס"ג] גבי 'אחד שרדף אחר הרודף להציל את הנרדף, ושבר כלים בין של רודף בין של כל אדם, פטור, כדי שלא יבואו מלהימנע מלהציל את הנרדף'. ע"כ.

וה"ה לנד"ד שפעולתו של ראובן שהסיט את הרכב לכיון חומת האבנים הייתה בשביל להציל את חייה של רחל, וא"כ פטור על הנזק (וכ"ש שיש לפטור את רחל דביחס לכותל אין זה כי אם גרמא בשוגג), אלא שאם ראובן נהג במהירות יתרה על הנהוג בתוך העיר, או שלא נשקפה סכנה לרחל כפי שטען, יש צד לחייבו על נזקי הכותל, ובפרט שאם היה נוהג לפי החוק לא הייתה סכנה לרחל, וי"ל דאיהו דאפסיד אנפשיה שנהג שלא כדין.

אולם, לטענתו של ראובן לגבי נזקי רכבו שנגרמו מחמת בהלתו יש לדון בזה: לכאורה ראובן טוען שמחמת הבהלה הסיט את רכבו לתוך הקיר ונגרם נזק לקיר ולרכבו, ולכן רחל צריכה לישא בנזקים. דבריו של ראובן מבוססים על האמור בגמ' קידושין [כד, ב], ובב"ק [נו, א] ונפסק בשו"ע [סימן תכ סעיף לב] דכל המבעית את חבירו, אף על פי שחלה מהפחד, פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים, והוא שלא נגע בו, כגון שצעק לו מאחוריו, או שנראה לו באפילה וכיוצא בו. וכן אם צעק לו באזנו וחרשו, פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים. מעתה, טוען ראובן דאע"ג שבדיני אדם א"א לחייב את רחל עבור נזקי הרכב והקיר, מ"מ יש צד שרחל חייבת בדיני שמים לשלם עבור הנזקים מדין המבעית את חבירו שחייב בדיני שמים.

אולם, מאן לימא לן דהמבעית את חבירו חייב בדיני שמים גם אם לא התכוין להבעית, הלא לא גרע זה מגרמא בשוגג שפטור אף מדיני שמים, כמבואר בשו"ת המהרי"ט [ח"א סימן צה] שגרמא בשוגג פטור אף מדיני שמים, וכבר כתב כן המאירי [בריש הכונס ד"ה אם הייתה כוונתו להפקיע וכו']. (בר מן דין נראה דראובן סותר עצמו באומרו שכיון להציל את חיי רחל ומאידך טוען שמחמת הבהלה סטה מהכביש, ונלענ"ד שעשה זאת מחמת תגובה מהירה הרגילה אצל כל אדם ולא מחמת כוונת הצלה, דקשה לחשוב זאת ברגע של בהלה). זאת ועוד, י"ל דאם ראובן נהג במהירות יתרה עפ"י המותר בחוק הוא גרם לעצמו בהלה זו, דאם היה נוסע כחוק יתכן שלא היה נבעת. ודומה הדבר למה שהובא בשו"ת מהר"ם לובלין [סימן מד'] דנשאל במקרה מצער שקרה להג"ר בינש זצ"ל מבריסק שבא אחד מבעלי דינים שהיה לו דין תורה לביתו לבקש שיקל לו בדינו, והגאון חשב שבא לעשות עמו רעה ולנקום נקמתו ממנו, והרים תיבה אחת כבידה כדי לסתום את הדלת מפניו, ועי"ז נחלה ואחרי זמן קט נפטר לבית עולמו. וכתב דאותו בע"ב פטור אף מדיני שמים, ולא דמי לההוא דאמרינן הכא דהמבעית את חבירו חייב בדיני שמים, דהכא איהו דאבעית אנפשיה, דלא היה לו לחוש ולהטריח א"ע בכדי כך. ע"ש.

העולה מכל - לגבי נזקי הכותל יש לפטור את הצדדים. לגבי נזקי רכבו של ראובן קשה לחייב את רחל, דלא גרע זה מגרמא בנזיקין דפטור, וי"ל דאף לצאת ידי שמים רחל פטורה דגרמא בשוגג הוא. אולם, ראוי ומידה טובה היא שרחל תפצה את ראובן בתשלום כספי עבור נזקיו. 

Comments