השאיל את הכדור לחבירו והתפוצץ

01.07.19

Question

שלום
מעשה בראובן שהשאיל את הכדור שלו לשמעון לשחק בו עם שאר חבריו, והנה תוך כדי משחק עף הכדור לחצר הת"ת הנמצא בסמוך. הכדור חזר בבעיטה למגרש המשחקים, אך דא עקא, הכדור נפסד מחמת מסמר שהיה תקוע בו. הנערים לא הבחינו כיצד המסמר הגיע לכדור, אך כולם ענו פה אחד שהנערים מהת"ת השני הם שעשו זאת כיון שהמסמר היה תקוע בדיוק במקום שממלאים בו אויר, ועוד שלא יתכן שמסמר יכנס באופן כזה ויישאר תקוע אלא א"כ מישהו עשה זאת בידיו. הכדור היה די חדש ומחירו 200 ₪. ראובן ביקש משמעון שישלם לו עבור הכדור כדין שואל החייב באונס, ואילו שמעון טען 'מתה מחמת מלאכה' ושואל פטור בזה. עתה באו הצדדים לשאול מי צודק.

Answer

שלום רב

תשובה: 
מובא בטור [סימן שמ'] בשם הרמ"ה דמי ששאל בהמה לילך דרך ידוע ובאו עליו לסטין באותו הדרך או חיות רעות ואנסוה ממנו חשיב שפיר מתה מחמת מלאכה, כיון שמחמת הדרך ששאלה לילך בה הוליכה ונאנסה. ודין זה למד הרמ"ה ממעשה שהובא בגמ' [ב"מ צז, א] גבי מי ששאל חתול בכדי להרוג עכברים, ולבסוף העכברים הרגו את החתול, ואפילו הכי אומרת הגמ' שזה חשוב מתה מחמת מלאכה, א"כ טוען הרמ"ה דה"ה לשואל פרה ובאו עליו לסטין בדרך וכדומה דפטור מדין מתה מחמת מלאכה. מיהו, כתב הטור בשם אביו הרא"ש שדעתו חלוקה על דברי הרמ"ה הנ"ל, דאין הדמיון שוה בין שאלת החתול לשואל שנגנבה ממנו הבהמה, שהרי שאל את החתול על מנת להרוג עכברים ובאותה מלאכה עצמה נאנסה, ושפיר חשוב מתה מחמת מלאכה, והוי כשואל בהמה למהלך יום אחד ומחמת ההילוך מתה. משא"כ אם נאנסה הבהמה ממנו בדרך ע"י לסטים, אונס אחר הוא, ואינו מחמת מלאכה, שאף בלא מלאכה אפשר שתאנס ממנו, הלכך חייב. והנה, מחלוקת הרמ"ה והרא"ש תלויה ועומדת בטעם הפטור של מתה מחמת מלאכה:

הרשב"א [ש"מ בב"מ צו, ב] כתב שטעם הפטור הוא, הואיל והמשאיל יודע שיתכן שיקרה נזק בשעת מלאכה, ובכ"ז השאיל החפץ בלא להתחשב בנזק, ואדעתא דהכי השאיל לו, והרי הוא כמוחל על כל נזק שיארע בשעת מלאכה. ואומר המחנ"א [הלכות שאלה סימן ד] שזו סברת השו"ע שפסק כדברי הרמ"ה. ואילו הרמב"ן [שם ד"ה הא דאמרינן] כתב שהטעם הוא, שהמשאיל אשם בזה שנתן לשואל חפץ שאינו ראוי לעשות בו מלאכה, ולכן, אפילו אם המשאיל לא ידע שהכלי אינו ראוי לעמוד במאמץ הנדרש לעשיית המלאכה, בכל זאת השואל פטור, כי המשאיל הפסיד לעצמו בזה שנתן לשואל לעבוד בכלי שאינו ראוי לכך. ואומר הש"ך [ס"ק ה] שזו סברת הרמ"א.

יש לציין, שכל המחלוקת הנ"ל אינה אלא באופן שהשואל השתמש בחפץ המושאל, ותוך כדי השתמשות קרה אונס מסויים, דעל זה סובב הדיון לעיל אם הפטור של מתה מחמת מלאכה צריך להיות קשור באופן ישיר למלאכה או אפילו אונס צדדי. מיהו, כו"ע מודים שאם השואל הלך לישון ונפסד הכדור באופן שלא פשע השואל, אין זה בגדר אונס מתה מחמת מלאכה שפטור בו השואל. אלא דבכה"ג יהיה חייב.

והדברים מפורשים בדברי נתה"מ [ס"ק ה] שדייק כן מדברי השו"ע וז"ל: מדנקט (השו"ע)  'ואנסוה ממנו', נראה דאם נגנבה ממנו, דהיינו שנם בעידנא דניימי אינשי ובא גנב וגנבה חייב, דגם השו"ע מודה דכל היכא שאפשר שיבוא לאונס כזה אפילו לא היה בדרך, דלא הוי מתה מחמת מלאכה. ודוקא דאנסוה ממנו בפניו ואם היה בעיר היו לו מושיעים ואין דרך לבוא אונס כזה רק בדרך שאין לו מושיעים, דהוי כאילו המשאיל אפקרה לגבי אונסין דאינן ראויין לבוא רק בדרך, אבל גניבה שאפשר לבוא גם בביתו לא מיקרי מחמת מלאכה. לפ"ז נראה, דה"ה אפילו גניבה של לסטים מזויין, כל שנעשה גניבה שלא בפניו שאפילו אי לא היה מזויין היה יכול ג"כ לגונבה, אין זה אונס השייך לדרך וחייב. עכ"ל. ושו"ר בספר משפט כהלכה [ח"א סימן לה] שכתב לחלק כנ"ל.

אמור מעתה, בנד"ד יש להסתפק טובא האם נחשב הדבר למתה מחמת מלאכה, דיש צד לומר דאם ידע המשאיל שהת"ת הנמצא לידם מועד לפורענות, הרי שמחל על כך מראש וכדברי הרשב"א הנ"ל, ואם לא אז יש לחייב את השואל מחמת אונס.

וכן יש להסתפק כיצד לשום את דמי הכדור, בשו"ע [שדמ ס"ב] כתב שיש לשום את השברים וכו', ע"ש. אולם, בנד"ד לא שייך לעשות זאת, ומאידך הכדור אינו חדש ממש שהרי כבר שיחקו בו במשך חודשיים, ולכן נראה שלהפחית 15 % משויו הוא דבר סביר וכפי ראות עיני הדיין.

Comments