באה לעקור שן אצל הרופא ועקרה בעצמה

01.07.19

Question

שלום רב
מעשה באשה שהגיעה לרופא שיניים עבור עקירת שן מתנדנדת, והנה, האשה התיישבה על הכסא במרפאה ובא העוזר והזריק לה סם הרדמה על מנת שהרופא יבוא לעקור לה את השן, האשה החלה לנענע את השן בידה וכיון שלא הרגישה כאבים עקרה את השן בעצמה. הרופא שראה זאת כבר לא נותר לו מה לעשות, אולם ביקש מהאשה לשלם שכר מלא עבור עקירת השן, מאידך האשה טענה 'הלא עקרתי את השן בעצמי ומדוע עלי לשלם, אתן לך שכר על זריקת ההרדמה אבל לא יותר מזה'. מי צודק.

 

Answer

שלום רב

תשובה:
 הנה, בהלכות שכירות פועלים [חו"מ סימן שלג' ס"א] מבואר שהליכת הפועלים למקום עבודתם מהוה קנין להתחלת העבודה. מיהו, בסמ"ע [ס"ק טז] כתב דלא רק בפועל אמרינן שתחילת הליכתו למקום בעה"ב מהוה קנין, אלא ה"ה לקבלן שתחילת עבודתו חשיבה כהליכה בפועלים.

אולם, בשו"ת אבנ"ז [חו"מ סי' נ"ב מחודש ד'] דעתו שם לחלק לענין הליכה דנחשב כהתחלת מלאכה רק בשכיר יום ולא בקבלן, דדווקא בשכיר יום שעושה מלאכתו במקום מסוים ובזמן מסוים ע"כ ההליכה היא לצורך בעה"ב, ואילו היה מצוי שם במקום עבודתו בזמן שקבע להתחיל מלאכתו חייב להתחיל מלאכתו מיד וכמו דמצינו בגמ' [ב"מ פ"ג, ב] דפועל ביציאתו משל בעה"ב, וא"כ אילו היה מצוי במקום עבודתו חייב להתחיל מלאכתו מיד דזהו זמן פועל שנשכר למלאכתו, וה"נ בכל פועל שכיר יום שנשכר לזמן מסוים ובמקום מסוים ע"כ דההליכה היא לצורך בעה"ב, משא"כ בקבלן שעושה מלאכתו בכל זמן שירצה ואף אם היה מצוי במקום מלאכתו ג"כ עושה מלאכתו בכל זמן שירצה ע"כ דאין ההליכה לצורך בעה"ב אלא לצורך עצמו ע"ש. אלא שלמעשה נשאר האבנ"ז בצ"ע מחמת שהר"ן [ב"מ עז, א] כתב להדיא דאף בקבלן ההליכה היא כתחילת מלאכה.

אכן, בנד"ד אין צריך לכל זה שהרי בפשטות יש לומר דכיון שהרופא התחיל במלאכתו ע"י זריקת ההרדמה נעשה קנין ביניהם לכו"ע על עצם העבודה שהיא עקירת השן, ואין אף אחד מן הצדדים יכול לחזור בו כמבואר ברמב"ן [ב"מ עו, ב], וכן נפסק ברמ"א [שם ס"א].

מעתה, יש מקום לומר שאותה אשה לכאורה חזרה בה באמצע המלאכה, שהרי בזה שעקרה את השן בעצמה הרי היא כמכריזה על סיום מלאכה, והרי אין דינה כפועל שיכול לחזור בו בחצי היום אלא כבעל הבית, ואילו את הרופא יש לחשוב כפועל או כקבלן, ולכן היה מקום לומר שהרופא יקבל שכרו כפועל בטל כמבואר בהלכות פועלים, אלא דבנד"ד לא שייך לומר זאת, שבעבודה קלה לא ניחא ליה לשבת בביתו ולקבל כפועל בטל [יעוין בתשובת הרשב"א ח"ב סימן רס ובשו"ע חו"מ סימן שלה ס"א ברמ"א ובסמ"ע שם ס"ק ד]. 
 
הנה, ישנם כמה צדדים להצדיק את טענתו של הרופא:

א. ברור שאם הרופא היה יודע מתחילה שתבוא אשה למרפאה שלו ותתיישב על הכסא, ותקח מזמנו היקר עבור זריקת הרדמה בלבד, בודאי לא היה מסכים לדבר זה שהרי באותה שעה היה מקבל לקוח אחר שירוויח בעבודתו כדבעי.

ב. נראה שאותה אשה לא הייתה עוקרת את השן בעצמה בביתה גם אם היה לה איזה סם הרדמה, מחמת הפחד וההשלכות שיכולים להיות, ולכן שהדבר נעשה במרפאה מסודרת שיש שם רופא בפועל וכלי עבודה שעברו חיטוי וכדומה, יש בזה הנאה לאותה אשה ואינה משלמת רק על הרדמה בלבד אלא על כל הדברים הנלווים לזה וכנזכר.

ג. הרופא יכול לטעון 'יכולתי לסיים את המלאכה בעצמי, אלא שלא אפשרת לי זאת, ולכן עליך לשלם שכרי מושלם'. (כיוצא בזה מצאנו בדין תיווך שנכנס מתווך אחר באמצע וסיים את המלאכה ללא הסכמת המתווך הראשון דיש טענה למתווך הראשון באומרו יכולתי לסיים את העסקה בעצמי, אא"כ לא יכל הראשון לסיים ובא מתווך שני וסיים את העסקה).
אמנם, אע"ג דלדינא נראה לחייב את האשה לשלם שכר מושלם כפי טענת הרופא. מ"מ, ראוי לפשר במעט, לפנים משורת הדין, ולחייב את האשה שני שליש מעלות הטיפול, דהא סו"ס גם לאשה ישנה טענה במקצת שעשתה את המלאכה בעצמה, (שהרי יש לחקור מה הדין במי שהזמין קבלן לבנות איזה חדר, הקבלן החל בחפירות ביום הראשון והנה בעה"ב היה משועמם ולכן בנה בעצמו באותו לילה את החדר וכשבא הקבלן למחרת להמשיך במלאכתו התברר לו שבעה"ב סיים את המלאכה בעצמו האם נחייב את בעה"ב לשלם על החדר עצמו? צ"ע) ובאשר ללקוחות אחרים שיכלו להיות באותה שעה, מדובר בזמן קצר מאוד, ועוד שהוא גרמא בעלמא לאותו הפסד שיכול היה להיות. ודמי למבטל כיסו של חבירו שפטור בדיני אדם וחייב בדיני שמים.

Comments