האם חובה להשיב אבידתו של יהודי שאינו שומר תורה ומצוות

07.07.19

Question

שלום 
שאלה: מצאתי חפץ ברחוב שאני יודע בוודאות שהוא שייך לאדם שאינו שומר תורה ומצוות, האם בכל זאת אני מחוייב לקיים מצות השבת אבידה?

 

Answer

שלום וברכה

תשובה: מובא בשו"ע
[סימן רסו' ס"ב] בזה"ל: חייב להחזיר אבידת ישראל אפילו היה בעל האבידה רשע ואוכל נבילה לתיאבון, אבל אוכל נבלה להכעיס הרי הוא אפיקורוס מישראל והאפיקורסים ועובדי עבודת עכו"ם וישראל מחללי שבת בפרהסיא אסור להחזיר להם אבידה כעכו"ם. ע"כ.
מבואר בשו"ע דאבידה של יהודי שאינו שומר תורה ומצוות חייבים בהשבתה, אא"כ הוא מומר להכעיס או מחלל שבת בפרהסיא. וילפינן לה מדכתיב [דברים כ"ב ג'] "לכל אבידת אחיך" ודרשינן [ע"ז כ"ו ע"ב] "לכל אחיך" - אפילו הוא רשע [סמ"ע שם ס"ק ה]. מיהו, בזה"ז כתבו פוסקי זמננו שמחללי שבת דינם כתינוקות שנישבו לבין הגויים, אחר דחשובים כקודם תוכחה, ובפרט שאין לנו ניסים גלויים, ואנו נמצאים בהסתר פנים וגו'.

וכן ידוע דעתו של החזו"א כפי שהובא  בספרו [יו"ד סי' ב' ס"ק כח] שכתב על כל אותם שלא התחנכו לתורה ומצוות מקטנותם הרי הם אנוסים. ומעתה לדידהו צריך להשיב ליהודי שאינו שומר תורה ומצוות את אבידתו אע"ג שאנו רואים שהוא מחלל שבת בפרהסיא, למעט בודדים המפורסמים ברשעותם שיודעים את קונם ומתכוונים למרוד בו (אם ישנם כאלו).

אולם, רבנו הגרע"י זצ"ל בשו"ת יבי"א [ח"י או"ח סי' נה אות יא'] כתב לחלק בין חילונים שגדלו בחוץ לארץ ולא היו סביב שומרי תורה ומצוות, משא"כ בארץ ישראל שישנם ב"ה שומרי תורה בכל מקום, א"כ חילונים כאלה אינם בגדר תינוקות שנשבו, ע"ש. [הביא דבריו בספר ילקוט יוסף תפילה א סימן צ' סעיף ט']. ולשיטה זו, כמעט ואין שום חילוני שיש להשיב לו אבדתו, למעט מי שגדל בחו"ל במקומות נדחים שלא שמע על היהדות כלל, ובעידן הזה נראה שאין מקום כזה. ומ"מ, גם לשיטה זו ראוי שיתקדש שם שמים על ידי היהודי המחזיר את האבידה ויגרום לכך שיתאהב שם שמים על ידו, ומי יודע שאולי בזכות זה יחזור בתשובה [כ"כ בספר "ואהבת כהלכה" הלכות אבידה, וכ"כ בספר דבר הלכה פ"ב ה"ג].
ושמעתי מעשה בבחורה צעירה שיצאה מהדרך רח"ל, ורצונה היה לנסוע למזרח הרחוק, אמנם אביה שהיה שומר תורה ומצוות לא ידע מה לעשות, וכיצד להשפיע על ביתו שתחזור בה ממחשבתה הרעה, אמנם שום הפצרות לא עזרו לאותו האב, ובלית ברירה אותה בחורה רכשה כרטיס טיסה להודו.

ברם, בקשה אחת היתה לאותו האב לביתו טרם תעלה למטוס  והיא, שתלך עימו לשיעור תורה בענייני חיזוק וכו' בתקוה שמא תחזור בה. אכן, הבת רצתה לקיים עכ"פ דבר אחד מאשר ציוה אביה והסכימה. כשהגיע היום המיועד, הוביל אותה אביה לבית הכנסת בו אמור היה לדרוש אחד ממחזרי התשובה הגדולים בזמננו, אך למזלו של האב, אותו דרשן ביטל את הגעתו ברגע האחרון, וכיון שבית הכנסת כבר היה מלא באנשים, ובכדי לא להשיב את פניהם ריקם היה שם אברך אחד שביקשו ממנו שידרוש במקום הרב המיועד. הלה השיב שאין הוא דרשן ואינו יודע על מה לדבר, אולם הקהל לא ויתר וביקשו שידבר בכל זאת על איזה נושא שהוא לומד בכולל, העיקר לא להשיב את פניהם של הבאים ריקם, בלית ברירה עלה האברך על דוכן בית הכנסת והחל לדרוש על מצות השבת אבידה, שזה הנושא שהיה עסוק בו בכולל.

הבת והאב אכן ישבו ושמעו את השיעור בעל כרחם ללא שום השגה לכאורה, והנה למחרת הבת נסעה להודו. לימים, אותה הבת הידרדרה לשאול תחתית עד שהתחברה עם חבורת עובדי עבודה זרה רח"ל, והנה יום אחד היא רואה ארנק של כסף על חוף הים, והנה מגיע אותו 'בודהיסט' אשר כל אותם עובדי עבודה זרה סוגדים לו, הוא הרים את הארנק הוציא את הכסף ממנו והשליך את הארנק לחולות, מיד נגשה אליו אותה בחורה ונזכרה בשיעור ששמעה על מצות 'השבת אבידה' טרם עזבה את הארץ, ואמרה לאותו האיש 'האם אינך מתכוין להשיב את הארנק עם כספו לבעליו? הלא בודאי אותו מאבד בצער גדול'! הלה, לא איחר להשיב בשלילה - 'הרי זה שלי'! כאן, אותה בחורה הבינה אם איזה אנשים יש לה עסק, והכל אצל אומות העולם הוא שקר וכזב, ומיד חזרה לארץ ואף חזרה בתשובה שלימה, וכל זה עבור מצות השבת אבידה.

מיהו, אם מצא אבידה במקום שרובם יהודים שאינם שומרים תורה ומצוות, אינו חייב להכריז כיוון שהמאבד מתייאש בחושבו שמסתמא נטלוהו כבר עוברי דרכים, שאין דרכם של אחינו הטועים להשיב אבידה. ויש מחלקים בין חפץ יקר ערך לחפץ זול, ויש לשאול רב וכל מקרה לגופו. [עיין עוד בספר "השבת אבידה עמ' קסט מ"ש בזה].

Comments