גיור רפורמי

26.07.19

Question

שאלה:
נודע לי חבר שלי שמנהל אורח חיים דתי מאוד הוא גוי שהתגייר לפני כמה שנים בגיור שנערך על ידי רב מתנועת "היהדות הלברלית" באירופה. איך אני אמור להתייחס אליו, כיהודי ונוכל לצרפו למניין, ולשתות מיינו. או כגוי גמור שאפילו צריך להורות לו לחלל שבת?

Answer

תשובה:
גירות שהתבצעה על ידי תנועת היהדות הליברלית באירופה התופסת אמונה דתית כשל הרפורמים בארצות הברית ותנועת "יהדות מתקדמת" בישראל היא גירות פסולה לחלוטין. ודין המתגייר על ידם כגוי גמור לכל דבר ועניין, שאינו מצטרף לזימון ומנין עשרה, ויינו ייך נסך, ומותר לו לאכול נבילות וטריפות ולחלל את השבת, עד שיחזור ויתגייר בפני בית דין כדת וכדין.

מקורות:
כידוע תנועות אלו המוכרות בשם יהדות ליברלית, התנועה הרפורמית, יהדות מתקדמת וכדו' דוגלות בהשקפה קיצונית פסולה ביותר הכופרת בחלק מי"ג מעיקרי האמונה כגון תורה משמים ותחית המתים ודוגלות בזניחת חלק ממצוות התורה וחלק גדול ממצוות חז"ל. לכן ברור ופשוט שכל גיור הנערך בקהילות אלו אינו חשוב כלום מכמה טעמים. בראש ובראש ובראשונה לפי שהם ומנהיגיהם מוגדרים כ'בעלי עבירה' לפי שעוברים על איסורי דאורייתא כגון חילול שבת בפרהסיה, ומעכב שמשפט הגיור יערך על ידי בית דין כשר שחל עליו שם בית דין, שכך מפורש בגמרא יבמות דף מ"ו ע"ב: "אמר רבה, עובדא הוה בי רבי חייא בר רבי, ורב יוסף מתני, רבי אושעיא בר רבי, ורב ספרא מתני, רבי אושעיא ברבי חייא, דאתא לקמיה גר שמל ולא טבל, אמר לה, שהי כאן עד למחר ונטבלינך. שמע מינה תלת, שמע מינה גר צריך שלושה, ושמע מינה אינו גר עד שימול ויטבול, ושמע מינה אין מטבילין גר בלילה". וטעם שצריכה קבלת הגר להעשות דוקא בפני דיינים שחל עליהם שם בית דין מפורש בגמ', "אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: גר צריך שלושה, משפט כתיב ביה". פירש רש"י: משפט כתיב ביה (במדבר פרק ט"ו) "משפט אחד יהיה לכם ולגר ואין משפט פחות מג'". וגם לדעת ה"ר יהודה ברבי יו"ט ורבינו שמחה המובאים במרדכי בפרק החולץ (רמז לו) ומבוארים בב"ח (סימן רס"ח ד"ה וכל עניניו) שמדמים את דין משפט הגירות לדיני ממונות ומסקנתם שמעיקר דין דאורייתא די שסדר הגירות תעשה בפני דיין אחד, עדיין אין בכך כדי להכשיר גירות הרפורמים, שהרי לא עלה על דעת אותם ראשונים לשלול את מסקנת הגמ' שהגירות צריכה להערך בפני מי שחל עליהם 'שם' בית דין, רק שהם מדמים את משפט הגר למשפט דיני ממונות, ומאחר שבדיני ממונות קיי"ל להלכה כדעת רב אחא בריה דרב איקא בסנהדרין דף ג' ע"א שמדאורייתא די שיעשה בפני דיין אחד, סברו שהוא הדין משפט הגר די שיעשה בפני דיין אחד. וגם על השקפתם זו חלקו גדולי הראשונים ובהם תוס' (בקידושין דף ס"ב ע"ב ד"ה גר, וביבמות שם דף מ"ה ע"ב ד"ה מי) הרא"ש (בתוספותיו שם ובפסקיו שם סימן לא) והרשב"א (בחידושיו שם) ועוד ראשונים שהחמירו לדמות את דין משפט הגר למשפט גזילות וחבלות שמן התורה מעכב שיעשו דוקא בפני שלושה. וכך היא דעת הטור והשו"ע בסימן רס"ח סעיף ג שכתבו: "כל עניניו וכו' צריך שיהיה בשלושה הכשרים לדון. וראה מה שהרחבתי בספרי שו"ת דבר אברהם שבסוף ספר אוצר ברית אברהם הלכות גרים סימן ח לבאר את החילוקים שבין משפט דיני ממונות ובישוב דעת המחבר בחושן משפט סימן ג סעיף א' הפוסק שמן התורה די בדיין אחד למה שפסק במשפט הגר שמעיקר דין תורה מעכב שיעשה המשפט לפני שלושה דוקא.

ובשאלה בני איזה מעלה צריכים להיות הדיינים היושבים משפט הגירות הארכתי בשו"ת דבר אברהם (שם סימן ט) בישוב סתירת סוגיות הגמ', שבגמ' יבמות דף מ"ז בהתייחס לתואר הדיינים היושבים במשפט הגר נקטו לשון: 'תלמידי חכמים'. ומאידך ביבמות דף ע"ט אמרו שבימי דוד ושלמה נתגיירו הרבה גרים בפני 'הדיוטות'. וגם מרן השו"ע סתם בזה, שבסימן רס"ח סעיף ג' נקט לשון: "כל ענייני הגר, וכו', צריך שיהיו בשלושה הכשרים לדון", ואינו מפרש מי הם הכשרים לדון בזה. וקודם לכן בסעיף ב' בהתייחס לטבילת הגר סתם ונקט כלשון הרמב"ם בפרק י"ד מהלכות איסורי ביאה (הלכה ו') לשון: "שלושה עומדים על גביו", כפשטות הסוגיא ביבמות דף ע"ט. והרמ"א הוסיף על דבריו וכתב לשון: 'שלושה תלמידי חכמים', כפשטות הסוגיה ביבמות מ"ז שצריך שיהיו שלושה תלמידי חכמים. וכדעת ר"י הזקן (בקידושין דף ס"ב ע"ב) ורבינו יעקב הגוזר (בכללי המילה) והמאירי בבית הבחירה (יבמות דף מ"ו ע"ב) שהצריכו שתעשה הגירות בפני שלושה תלמידי חכמים או שלושה מחשובי העיר. כדרך שנחלק הרמ"א עם המחבר באבן העזר בדיני חליצה (סדר חליצה בקצרה סעיף ט') שכתב המחבר: "מצות חליצה בשלושה דיינים, אפילו הם הדיוטות, ובלבד שיהיו יודעים להקרות", והרמ"א כתב "ולכתחילה נוהגין שהחכם שבעיר עם שני חשובי העיר הם הדיינים". ומבאר הגר"א (שם ס"ק ג') טעם דבריו: "משום פרסומי מילתא". ואחר האריכות העלנו דאפשר מעיקר הדין גם לדעת אותם ראשונים והרמ"א בשעת הדחק די בשלשה שאחד מהם תלמיד חכם היודע היטב את דיני גירות המלמד את השנים שעימו מה לשאול את הגר, ולפקח עליהם שיראו את המילה והטבילה, אלא שלכתחילה עדיף שיהיו כל השלושה תלמידי חכמים חשובים. וכך פסק בשו"ת מהר"ם שיק (יו"ד סימן רמ"ח) שצריכים כל השלושה להיות דיינים הראויים לדון בדיני ממונות. וכתב שלכל הפחות צריך שיהא אחד מהם בקי היודע סברות בדינים [מה שנקרא בלשון חכמים: "סביר"]. וכך כתב הגר"מ שטרנבוך בשו"ת תשובות והנהגות (ח"א סימן תרי"ח). וכך כתב הגרש"א שטרן בספרו גירות כהלכתה (פרק ז' סעיף ג' ד') וז"ל: "בית דין מורכב מאנשים הכשרים לדון דיני ממונות, ואין צריך שיהיו דווקא מומחים. אך צריך שיהיו תלמידי חכמים היודעים ומבינים בהלכה, ובקיאים בהלכות גירות, ויראים וחרדים לדבר ה'", עכ"ל. וכך כתב הג"ר משה קליין בספרו משנת הגר (הלכות גרים פרק שלישי הלכה ט"ז) וז"ל: "בית דין העוסק בקבלת גרים צריך שיהיה מורכב משלושה דיינים הכשרים לדון בדיני ממונות, ואין צריך שיהיו הדיינים מומחים וסמוכים, ומכל מקום צריך שיהיו שלושת הדיינים תלמידי חכמים יראים ושלמים, ושיהיו לכל הפחות אחד מהם בקי בהלכות גירות על כל פרטיהן", עכ"ל. ובדיעבד אם נמצא אחר מעשה הגירות שכל השלושה הם הדיוטות שאינם בקיאים כלל בדיני גירות, פסק המהר"ם שיק (שם), שאינו גר, שהרי מעיקרא הם פסולים לדון. וחלק עליו הגר"מ פיינשטיין בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"א סימן קנ"ט) ודעתו להקל בזה שאפילו אם נעשה סדר הגירות כולו בפני שלושה הדיוטות ממש שאינם בקיאים כלל בדיני הגר, הוי גר, ובלבד שיבדקו חכמים אם כדין עשו.

וזה ברור שאף לדעת המקלים בגיור להעשות בפני דייני הדיוטות, מעכב שלכל הפחות יערך הגיור בפני אנשים שראוי לחול עליהם 'שם' בית דין, שהרי כך הורנו לדעת מסוגיית הגמ' ביבמות דף מ"ו ע"ב, שגר צריך שלשה כי 'משפט' כתיב ביה. ואין שם דיין ובית דין חל על מי שפסול לדון מצד היותו 'רשע' ובעל עבירה כנלמד בסנהדרין דף כ"ז ע"א מהפסוק: "אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס", ונתבאר במשנה נדה דף מ"ט ע"ב שכל הפסולים להעיד פסולים לדון כנפסק בחושן משפט סימן ז סעיף ט. ואיזהו 'רשע' כתב המחבר בחושן משפט סימן לד סעיף ב: "כל שעבר עבירה שחייבים עליה מלקות, ואין צריך לומר אם חייבים עליה מיתת בית דין לא שנא אם עבר לתיאבון, לא שנא אם עבר להכעיס", ואלו הרפורמים ודומיהם הם בעלי עבירה העוברים על איסורי תורה חמורים, שהרי מחללים שבת בפרהסיה ועוד כהנה עבירות הפוסלות אותם מלדון. וכך השיב הגאון רבי חיים עוזר בשו"ת אחיעזר (ח"ג סימן כ"ז) לשלול גירותם מטעם שהם מחללים את השבת.
ונימוק נוסף העלה הגאון רבי חיים עוזר בשו"ת אחיעזר (ח"ג סימן כ"ו)  לשלילת גירות הרפורמים בתשובה לשואל המבקש להקל לקבל גיורת לשם אישות בטענה שאם לא נגיירה בבית דין כשר תלך להתגייר בבי"ד רפורמי, העלה טעם נוסף לשלילת גירות הרפורמים, וז"ל: "ומה שחשש מעכ"ת שמא תבוא לפני רעפארמער, אמת הדבר שזהו חשש גדול, שאצל רעפארמער לא תהיה הגירות כדת, דהא מבואר (יו"ד) בסימן רס"ח סעיף ג' שלשה דקבלת המצוות מעכבת אם אינה ביום ובשלושה לכו"ע, והרי זהו בית דין פסול ועדים פסולים, וגם דעצם קבלת המצוות אם מפרושם של הרעפארמער בדעותיהם הכוזבות, הרי אין זה קבלת המצוות ודמי לחוץ מדבר אחד", עכת"ד. הרי שנותן טעם נוסף לשלילת גיור הרפורמים, לפי שקבלת המצוות שנעשית בפניהם לוקה בחסר, שהרי ביטלו זה מכבר הרבה ממצות התורה כגון תקיעת שופר ומצות גירושין בגט וכן מצות דרבנן כיו"ט שני של גלויות ועוד כהנה רבות, ובגמ' בכורות דף ל' ע"ב שנינו: "עכו"ם שבא לקבל דברי תורה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו, רבי יוסי ברבי יהודה אומר אפילו דקדוק אחד מדברי סופרים [פירש רש"י: דברי סופרים, חומרא בעלמא]". וכך איתא במדרש תנחומא (ויקרא פרק ב'). ומדברי רבינו יהודה ב"ר קלונימוס רבו של הרוקח בספר ערכי תנאים ואמוראים (ערך יעקב איש כפר נבוריא עמוד תקמ"ז) הוספנו ללמוד שאף בדיעבד אינו גר, וז"ל: הרי לעולם 'אינו גר' אם לא יקבל כל התורה כולה. ואפילו דיקדוק אחד וכו'. דאפילו אם בשאר מצוות אמר איני מקבל 'אינו גר'. וכך כתב הרלב"ג בפירושו למלכים (ב' פרק י"ז פסוק מ"א): "אך הגר לא יהיה גר אם לא יקבל עליו כל מצוות התורה כי התורה זאת בלתי קבלת תוספת וגרעון כמו שנזכר במקומות מהתורה", עכ"ל. וכך הסכימו ופסקו הלכה למעשה רובם המוחלט של גדולי הדורות האחרונים ובראשם מרן רבינו ישראל מאיר בעל המשנ"ב (בביאור הלכה סימן ד"ש ד"ה א"י גמור) הגאון רבי יצחק יהודה שמלקיס בשו"ת בית יצחק (יו"ד ח"ב סימן ק' אות ט' בד"ה אמנם) והגר"ח עוזר בשו"ת אחיעזר (ח"ג סימן כ"ו). וכך פסקו הגר"ח אלברשטם בשו"ת דברי חיים (ח"ב בהשמטות סימן ל"ג) הגר"י מסקין בשו"ת אבן יעקב (סימן ח' עמוד ס"ד) הגר"ע בלום בשו"ת בית שערים (חלק יו"ד סימן שס"א) הגרמ"י ברייש בשו"ת חלקת יעקב (יו"ד סימן ק"נ) הגרי"י וינברג בשו"ת שרידי אש (ח"ב סימן ע') הגרי"א הרצוג בשו"ת היכל יצחק (אבהע"ז ח"א סימן י"ט) הגרב"צ עוזיאל בשו"ת משפטי עוזיאל (כרך ב' יו"ד סימן נ"ח) וכך פסקו גדולי אחרוני זמנינו הגר"מ פיינשטיין בשו"ת אגרות משה ח"א (יו"ד סימן ק"ס) ח"ג (יו"ד סימן ק"ח). הגר"ע יוסף בשו"ת יביע אומר (ח"ח אבל העזר סימן י"ב אות ח') הגרא"י ולדנברג בשו"ת ציץ אליעזר (חלק י"ז סימן מ"ב) והגר"ש ואזנר בשו"ת שבט הלוי (ח"י סימן רכ"ז) הגרי"י וייס בשו"ת מנחת יצחק (ח"ו סימן ק"ז) הג"ר מנשה קליין בשו"ת משנה הלכות (ח"ה סימן רמ"ה) הגר"א יפה שלזינגר בשו"ת באר שרים (ח"ד סימן ל"ב) והגר"מ פרץ בספרו אוצר פסקי גרים (סימן ט') הגרש"א שטרן בספרו גירות כהלכתה (פרק ב' הלכה י"ב) והגר"מ קליין בספר משנת הגר (פרק שני הלכה י"א והלאה).

ונימוק נוסף לשלילת גירות הרפורמים עולה ומתבארת מתשובת הדברי חיים (ח"ב בהשמטות סימן ל"ג) גבי גירות קראים, שכך כתב, כי מי שאינו מאמין בחז"ל הוה אפיקורוס, דתוה"ק צוה לא תסור, ופסול לעדות ולאו אחיך הוא עכ"ל. וידוע שהרפורמים מבזים ומזלזלים בדברי חז"ל ורבותינו הראשונים והאחרונים ובזה דינם כאפיקורוס, כמבואר בכסף משנה בהלכות תשובה פרק ג' הלכה י"ד.

ונימוק נוסף לשלילת גירותם מתבאר מתשובת הדברי יציב (חלק אבן העזר סימן ק"ב אות א')  כי בזמן הזה אחר שבטלה הסמיכה דנים הדיינים מכח דין שליחותייהו קמאי קעבדינן, ועיין בב"י חו"מ ריש סימן א' ובנתיבות שם ביאורים ס"ק א' ולא חל תוקף דין שליחותיהו אלא על דיינים המצייתים לקול חכמים.
ומטעמים אלו העלה הגר"י וינברג בשו"ת שרידי אש (ח"ב סוף סימן ס) לאסור על מילת בן שנולד מנכרית שהתגיירה על ידי הרפורמים אפילו ביום חול. וכן פסק הגר"י יוסף בילקוט יוסף (שבת סימן שלא סעיף מא ובשובע שמחות ח"ב עמוד קצג).

וכך פסקו האחרונים לאסור מכל וכל על סיוע לבניית מקוה להטבלת גרים, וכך נימק הגאון רבי בצלאל שטרן בשו"ת בצל החכמה (ח"ה סימן כ"ד) את סיבת האיסור: "כי כידוע אין בגיורים אלה ולא כלום על פי ההלכה, ונמצא נכרים מתערבים בישראל". והגרי"י וייס נימק את סיבת האיסור בשו"ת מנחת יצחק (ח"ו סימן ק"ח) "כי השם גירות שהם קוראים על גוים המכשול גדול מאד".

ובסיום הדברים יש להעיר שאפילו בגירות שנעשתה בפני בית דין אורתודוקסי המוחזק כבית דין כשר שהתברר שאחד הדיינים לוקה בדיעות כפירה בדברי חכמים פקפק הגאון רבי משה שטרנבוך בשו"ת תשובות והנהגות (ח"א סימן תרי"ב ד"ה מפקפק) וכך כתב: "באופן זה שנשאלתי שאחד מהדיינים הוא בעל דעות דכפירה, עד שהעידו שאמר לדוגמא אפילו על טבילת כלים שזהו מנהג שנהגו בן מימות קדם, ואין בזה חיוב היום, וכן בכמה מצוות וחיובים מזלזל, אין עליו תורת דיין, ואם כן חסר כאן מהבית דין שאין כאן ג', יש לפקפק בעיקר הגירות שצריך משפט והיינו בשלושה דיינים, וכאן אחד מהם פסול, ובית דין בקבלת מצוות מעכב כמבואר בש"ך סימן רס"ח ס"ק ט'", עכ"ל.
 

 

Comments