ספירת העומר בצרפתית

26.07.19

Question

שאלה:
בקהילתנו ישנם אנשים שאינם מבינים לשון הקודש כלל, וגם אינם יודעים לבטא בצורה טובה את שפת העברית. והסתפקנו איך ראוי לנהוג בספירת העומר, האם לומר להם לצאת ידי חובתם בשמיעת החזן הסופר את העומר בלי לבטא בפה את מספר הימים והשבועות. או שיספרו בעצמם בשפה הצרפתית?

 

Answer

תשובה:
מאחר שאינם מבינים לשון הקודש כלל, יש להם לברך הברכה בלשון הקודש ולספור הימים והשבועות דוקא בשפה הצרפתית, ולא נכון מה שנהגו קצת טועים לברך ולספור בלשון הקודש ואחר כך לחזור ולספור בשפת המקום, כי הספירה שסופר בלשון הקודש שאינו מבין הוא הפסק בין הברכה לספירה.
מקורות:
נצטווינו על מצות ספירת העומר בפסוק (ויקרא פרק כג פסוק טו) וספרתם לכם ממחרת השבת וכו'. ודרשו חז"ל במסכת מנחות דף ס"ה ע"ב את המילים: "וספרתם לכם", "שתהא ספירה לכל אחד ואחד".
ונחלקו רבותינו בפירוש דברי הגמ', יש המפרשים שכוונת הגמ' לחדש שמצות ספירת העומר היא מצוה שמצווה כל אחד ואחד מישראל לספור את העומר בעצמו, ולא שיצא ידי חובת המצוה בשמיעת הספירה מאדם אחר. וכך היא דעת רש"י ותוס' שפירשו (שם במנחות ס"ה ע"ב) הגמ' כפשוטה שכל אחד חייב לספור, וכך ביאר הרשב"א (בחידושיו שם). וכך כתב רבינו יהונתן הכהן מלוניל (ע"ד הרי"ף בפסחים) "שכל אחד חייב לספור ולא שיוציא אחד כל הציבור". וכך כתב האגודה (מנחות פרק ו') "וספרתם לכם שתהא ספירה לכל אחד ואחד. ולא שליח ציבור בשביל כולן".
ולכאורה כך היא משמעות דברי הרמב"ם שכתב בפרק ז' מהלכות תמידין ומוספין (הלכה כב- כ"ד) "מצות עשה לספור שבע שבתות תמימות מיום הבאת העומר שנאמר וספרתם לכם וכו', מצוה זו על כל איש מישראל וכו'". ומשמעות דבריו שאכן מצוה מיוחדת היא על כל אחד ואחד לספור ספירת העומר בעצמו ולא לצאת ידי חובה בספירת אדם אחר.  וכך היא משמעות דברי מרן השו"ע (סימן תפט סעיף א) "ומצוה על כל אחד לספור לעצמו".
אולם יש ראשונים המפרשים את דברי הגמ' באופן אחר, שכוונת התורה למעט את הבית דין, שכל יחיד יספור לעצמו ולא שהבית דין יספור עבור כל ישראל כמו בשמיטה וביובל שפסוק (פרשת בהר), וספרת לך שבע שבתות שנים אמור על הבית דין שיספרו הם ולא כלל ישראל.
והמשיכו מפרשי השו"ע (שם סימן תפ"ט) לחלוק במחלוקתם. שדעת המגן אברהם כדעת רש"י תוס' הרשב"א וסייעתם, שעיקר המצוה הוא על כל יחיד ויחיד, ולפי זה פסק שאינו יוצא בספירת חבירו, בשונה מקידוש והבדלה וכדומה, והטעם מפני שגזירת הכתוב היא שכל אחד מחויב לספור לעצמו, יעו"ש. וכך היא דעת הלבוש והחוק יעקב.
אולם דעת הפרי חדש והחיד"א יוכל אדם לצאת בספירת העומר ששומע מחבירו, וכך היא דעת התורה תמימה (בהערותיו על הפסוק שם) וכך כתב: "נראה ברור דהכונה שכל אחד יספור לעצמו בא לאפוקי רק שאין המצוה חלה רק על הב"ד כמו בשמיטה ויובל כמו שבארנו, אלא דחלה על כל יחיד כמו שארי המצות, וא"כ פשוט הוא דמהדרינן לדינא שארי המצות שאפשר לאחד להוציא את חבירו".
לענין הלכה כתב במשנה ברורה (סימן תפט ס"ק ה) שהמנהג בכל ישראל שכל אחד מברך וסופר לעצמו ואין סומכין על הש"ץ. ובביאור הלכה כתב מסקנתו, שלכתחילה בודאי צריך כל אחד לספור בעצמו, אולם בדיעבד אם שמע מחבירו וכוון לצאת יחזור ויספור בלי ברכה. וכך היא דעת מרן הגר"ע יוסף (בחזון עובדיה על הלכות יום טוב עמוד רכח) וכך פסק בילקוט יוסף (מועדים עמוד תיח).
על כן צריך להקפיד שלא לכוון לצאת בספירת העומר שמברך וסופר השליח ציבור כדי לחוש לדעת הפוסקים שיוצא ידי חובה בספירתו. ועל דרך הדרש והחסידות יש מפרשים את דברי הגמ': "וספרתם לכם", "שתהא ספירה לכל אחד ואחד". שהרי מלבד גזרת הכתוב לספור העומר, כבר נודע שימים אלו מסוגלים ביותר לעליה רוחנית לקראת חג מתן תורה, ועל כן צריך האדם לעמול בעצמו כדי שיוכל לעלות בכל יום ויום מדרגה מעל מדרגה, וזהו שאמרו רבותינו, וספרתם לכם, שתהיה הספירה לכל אחד ואחד, שכל אחד ואחד יעמול בעצמו על תיקון מעשיו ולא יצא ידי חובה בספירה שסופר חבירו, ואפילו לא בספירה שסופר השליח ציבור. וכעין זה ראיתי בשם אדמו"ר הלב שמחה מגור (במאמרים לימי הספירה) שמפרש באופן דומה: "ספירה לכל אחד ואחד, כל אחד והספירה שלו, ספירה לשון "ספיר ויהלום" כדאיתא, להאיר כו'. ספירה לכל אחד ואחד, להיות באחדות ושלום, כמו שנאמר במתן תורה כאיש אחד בלב אחד כו' עכ"ל.
נמצא שלא יוכלו לצאת אותם שאינם מבינים ויודעים לספור העומר בלשון הקודש ידי חובתם בשמיעת החזן. ובזה באנו אל השאלה אם יכולים לצאת ידי חובתם בספירת העומר בשפתם, בשפה הצרפתית.
ודין זה מפורש במגן אברהם (סימן תפט ס"ק ב) שכתב, ופשוט דמותר לספור בכל לשון ודוקא בלשון שמבין. ויתור מכך כתב: "ואם אינו מבין לשון הקודש וספר בלשון הקודש לא יצא, דהא לא ידע מאי קאמר ואין זה ספירה". ועל פי זה כתב בפרי מגדים (אשל אברהם סימן תפט ס"ק ט) שלא ישיב לחבירו איזה יום היום בעומר אפילו בלשון אשכנז, כי ספירת העומר נאמרת בכל לשון. וכך הוא מנהג התימנים לספור ספירת העומר בארמית, וכך מובא בסידור רס"ג.
ועיין בשו"ת אדמת קודש (חלק אורח חיים סימן יא) שהאריך בביאור דברי המגן אברהם במה שכתב שאם אינו מבין מה שאומר בלשון הקודש לא יצא ידי חובתו, מאי שנא מקריאת מגילה שפסק בסימן תר"צ הלכה ה' שהשומע קרית מגלה בלשון הקדש יצא אפילו שאינו מבין. ומתרץ שבקריאת המגילה העיקר הוא פירסום הנס, לכן גם אם אינו מבין, אותם שעומדים עימו מתרגמים לו את הנאמר. אבל בספירת העומר העיקר הוא אמירת הספירה, לכן גם אם יתרגמו לו אחר כך את מנין הימים בשפתו, ימצא שהספירה שסופר בלשון הקודש היא הפסק בין הברכה לספירה. וצריך שבשעת הברכה יכוון בדעתו לספור הימים הראוים לאותה הלילה, וכמו שפסק מרן בשו"ע שאם פתח ובירך על דעת לספור מנין מסויים וטעה ונזכר שהיום כך וכך בעומר, הוי ברכה לבטלה.

 

Comments