השבת אבידה בעיר של יהודים

26.07.19

Question

שלום
אנחנו נמצאים בקהילה קטנה בלוס אנג'לס, יש לידינו גם גויים האם אנחנו חייבים בהשבת אבדה?

Answer

שלום וברכה
תשובה: אם הרוב הם יהודים אתם חייבים בהשבת אבידה, ואפרט לכם מהם הסמנים וכיצד לדרוש אחר בעליה האבידה.

מקור:
 אכן, כל מי שבא וטוען שהאבידה שהכרזתם היא שלו, צריכים לשאול ממנו שיאמר את הסימנים של האבידה, וצריכים לדרוש ממנו סימנים מובהקים, ואם נראה לכם שאותו 'דורש' חשוד בעיניכם או שידוע לכם שיתכן והוא רמאי אין מחזירין לו את האבידה עד שיביא עדים שזו אבידתו, ונבאר: מובא בשו"ע [סימן רסז' סעיף ה] וז"ל: בא בעל האבידה ונתן סימנים שאינם מובהקים אין מחזירין, והרמאי אע"פ שאמר סימנים מובהקים אין מחזירין לו עד שיביא עדים שהיא שלו. ע"כ.
מהם סימנים מובהקים - נחלקו רבותינו מהם סימנים מובהקים: בסמ"ע [ס"ק ז] הביא בשם המגיד משנה שישנם ג' מיני סימנים:
א) סימן נקב בצד אות פלוני והדומה לו והוא נקרא סימן מובהק גמור. ובכלל זה שריטה במקום פלוני או שאר סימנים שאינם מצויים באותו חפץ ורק בעליו יכול לאומרם.
ב) סימן ארוך וגוץ, דהיינו ארוך או קצר, ומשקל ומקום ואלו סימנים בינוניים ונקרא סימן מובהק סתם.
ג) סימן חיור וסומק דהיינו שאומר את הצבע של האבידה, לבן או אדום וכדומה, והוא אינו נקרא סימן מובהק כלל. [וכן פסק בספר פת"ח פ"ז ס"ח].
אמנם, הש"ך [ס"ק ב] דחה דברי הסמ"ע וכתב דסימן ארוך וגוץ אינו סימן כלל, ושכן הוא בהדיא בהרב המגיד, ודלא כמו שהבין הסמ"ע מדברי ה"ה. נמצא שרק מה שכתוב בסעיף א' הוא סימן מובהק שיש לדרוש ולחקור ממי שבא וטוען שהאבידה שלו ואינו חשוד שמרמה.

לכאורה היה מקום לומר שאפילו מי שהוא רמאי, סו"ס אם נותן סימן מובהק ביותר צריך להחזיר לו, דאיך ידע הסימנים. אולם, מרן נקט לשון הרמב"ם בהלכות גזילה ואבידה [פ"יג ס"ג] הסובר שאין מחזירין לרמאי אפילו ע"י סימנים מובהקין ביותר, וכ"כ הראב"ד בהשגות על דברי הרמב"ם שאפילו בסימן מובהק גמור אין מחזירין לרמאי, כגון נקב יש בו בצד אות פלוני שהוא סימן מובהק ביותר, וכן הביא דבריו הרב המגיד והסכים עימו, וכן בב"י הביא דברי ה"ה ולא חלק על דבריו. מיהו, בערוך השולחן כתב שהרמב"ם קורא באבידה לסימנים אמצעיים - מובהקים, כיון דלענין ממון הוי סימן מובהק, ובזה מיישב שלא יהיו דברי הרמב"ם סותרים עצמם מדיני ממונות לאיסור אשת איש, דהתם בעינן סימנים מובהקים ביותר כגון נקב בצד אות פלוני וכדומה, ולדבריו נמצא שאין מקום להגהת הראב"ד בדברי הרמב"ם.
וכן פסק ערוך השולחן להלכה שמחזירים לרמאי בסימן מובהק גמור דלא גרע מאשת איש דמועיל סימן כזה. וכן בדרישה [ס"ק ד] כתב שיש טעות סופר בהשגות הראב"ד, דהשגת הראב"ד סובבת על דיבור "שהיא שלו" המופיע ברמב"ם, וא"כ אדרבא מוכח בראב"ד שע"י סימן מובהק לגמרי מחזירין לרמאי, וכן נראה שלמד ערוך השולחן, וכן כתב באר הגולה ושכן

דעת הב"ח, ונקט למסקנא שאם הביא הרמאי סימן מובהק לגמרי מחזירין לו.
וכן כתב הלחם משנה לחלוק על הבנת ה"ה ברמב"ם. וכן ראיתי להפני יהושע [כז, ב] שכתב דאפילו לדעת הראב"ד מחזירין לרמאי בסימן מובהק לגמרי, ונראה שלמד את הרמב"ם כדברי הגהת הדרישה, וכ"כ בסמ"ע [ס"ק ח] שכן דעת הרא"ש. אולם המעיין בסמ"ע יראה שהוא מתיר להחזיר אף בסימן מובהק שאינו גמור כגון מידה וכדומה, וכן הבין הש"ך [ס"ק ב] בדברי הסמ"ע שהוא סובר להחזיר אבידה לרמאי גם בסימן שאינו מובהק גמור, וע"ז כתב לחלוק על דבריו דלא משתמע כן משום פוסק. מיהו יש לברר מה דעת הש"ך בעצמו, שהרי בס"ק ב' הכריע כדברי הראב"ד שאין להחזיר לרמאי אפילו בסימן מובהק גמור, ואילו לקמן [ס"ק ג] הביא הש"ך את דברי הסמ"ע [ס"ק ט] וחולק על כל דבריו שם ומסיק שלרמאי מחזירין ע"י סימן מובהק גמור כגון נקב בצד אות פלוני והוא לכאורה סתירה מרישא לסיפא וצ"ע.

אולם, למעשה דעת השו"ע שאין להחזיר לרמאי כלל אפילו אם נותן סימנים מובהקים ביותר. ומ"מ צריך לברר אצל ב"ד אם אכן אותו דורש נחשב לרמאי ולא להחליט זאת בעצמו.

 

Comments