בחור שלוקח גלולות שיוצא לשידוך

26.07.19

Question

שלום
אני בחור בישיבה גדולה הלומד בארץ ישראל והורי בחו"ל והוצע לפני שידוך, כלילת המעלות וכו', החלטנו לבוא בברית הנישואין, אך בלבי מקוננת שאלה - האם לספר למשודכת שלפני כמה שנים הייתי מאושפז בבית חולים לחולי נפש בחו"ל במשך ב' חודשים, ומה גם שאני נוטל גלולות בכל יום במינון נמוך בכדי לאזן את עצמי.

 

Answer

שלום וברכה
תשובה: חובה עליך לומר למשודכת אודות לקיחת הגלולות, אולם לגבי בית החולים וכו', אם הרופאים יאמרו חוות דעתם שסיכוי קלוש שהדבר יחזור על עצמו אין חובה לספר.

מקור: 
מובא במשנה ב"מ [ס, א] אין מפרכסים לא את האדם [אסור לצבוע שערותיו], לא את הבהמה, ולא את הכלים. וכן פסק ברמב"ם [פי"ח מהלכות מכירה הלכות א - ב]: אסור לרמות את בני אדם במקח וממכר או לגנוב את דעתם, ואחד גויים ואחד ישראל בדבר זה. היה יודע שיש בממכרו מום, יודיעו ללוקח, [וכתב בקרית ספר (שם) שיש בזה איסור תורה]. אין מפרכסים לא את האדם ולא את הבהמה, ולא את הכלים הישנים כדי שיראו חדשים. וכן נפסק בשו"ע בהלכות אונאה [חו"מ סימן רכח ס"ט].

וכתב בשו"ת דברי מלכיאל [ח"ג סימן נד] דצריך עיון, דמה משמיעה לנו המשנה, הרי ודאי אסור למכור ישנים בחזקת חדשים, ואין לך הונאה גדולה מזו? ותירץ דצריך לומר דודאי ידע הקונה שהם ישנים, וקמ"ל דמ"מ אסור לפרכס, יעו"ש.
והנה בספר הנפלא חשוקי חמד [ב"מ ס, א] נשאל אודות נערה שניסתה להתאבד פעם אחת בצעירותה, האם לכשיוצע לה שידוך היא חייבת לספר על המאורע הבודד הזה, כשיש סבירות רבה ביותר שלא יחזור עוד מאורע דומה, ולאור העובדה שמדובר באירוע בודד ללא חזקה לדברים כאלו?

והשיב הגר"י זילברשטיין שליט"א לאחר שהביא דברי המשנה והרמב"ם הנ"ל וזת"ד: מדברים אלו יש ללמוד לענייננו, שאסור לה להעלים מה שעבר עליה. וק"ו כשהמוכר הודיע ללוקח שהכלי ישן, בכל זאת אסור לפרכסו שיראה יותר יפה ממה שהוא באמת, על אחת כמה וכמה להעלים דבר חמור זה. אך יש מקום לומר שאין הבחורה חייבת לגלות, וזאת אם נקבל את קביעת הרופאים, שיש סבירות רבה ביותר שלא יחזור עוד מאורע דומה, וכאילו המחלה חלפה ועברה, ובן הזוג לא יסבול מכך בעתיד, כי המאורע הבודד עבר ולא ישוב.

הדבר דומה למבואר בשו"ע [חו"מ סימן רלב ס"ד] דאם החפץ מקבל תיקון ויחזור לקדמותו, הוי מום עובר, ואין הלוקח יכול לחזור בו. למרות שאילו היה יודע בן הזוג שהבחורה נסתה לשלוח יד בנפשה, היה מסרב להשתדך עמה, כי למה לו להיכנס לבעיה, בכל זאת יש מקום לומר שאינה חייבת לגלות זאת.

כי מבואר ביבמות [מה, א] שגוי... על בת ישראל הולד כשר. ומעשה באדם שאביו גוי ואמו ישראלית וסרבו בנות ישראל להנשא לו, וביקש עצה מר' יהודה איך לשאת אשה, ויעץ לו שילך למקום שלא יכירוהו ושם יוכל לשאת אשה, כי כאן במקומו שמכירים אותו לא יקבל אשה. ולכאורה תמוה איך יעץ לו לגנוב דעת הבריות, [ובפרט לשיטת ה'קרית ספר' הסובר שבגניבת דעת [ובשדוכים] עובר איסור תורה של "לא תונו איש את עמיתו" (ויקרא כה, יז)].
והשיב הקהלות יעקב [יבמות סימן מד]: מאחר והזווג קשה כקריעת ים סוף, וכשהצדדים מסכימים להנשא השמחה אצלם גדולה, לכן מום כזה שבגללו לא ידרוש הצד המרומה להתגרש בדיעבד, אינו נחשב מום ואין חיוב לגלותו.
לכן אף דבנות ישראל מסרבות להנשא למי שאביו גוי, בכל זאת מאחר ובדיעבד בת ישראל שכבר נשאת לאחד כזה לא תדרוש גט, אין הוא חייב לגלות שאביו גוי, [אא"כ נשאל ע"כ במפורש שאז אסור לו לשקר]. וכך בענייננו, מאחר ולפי קביעת הרופאים "יש סבירות רבה ביותר שלא יחזור עוד מאורע דומה", נמצא דכשתנשא, לא ירצה בעלה לגרשה, ולכן מותר לה להעלים את מה שאירע, שהרי לכל אדם חסרונות, וגם הוא לא מגלה כל מה שיש לו, כעין זה מובא בארחות רבינו [ח"א עמ' ער] הוי עובדא בבחור שהציעו לו שידוך ונפגש וסירבה. אחר זמן השתגע, ונמשך הדבר כשנתיים. כעבור ארבע שנים שוב הציעו לו את השידוך הנ"ל, והפעם הסכימו שניהם, אלא שהמדוברת ומשפחתה לא ידעו שבמשך שנתיים לא היה שפוי בדעתו. הדבר נודע לדוד הכלה, והוא שאל את מרן בעל הקהלות יעקב זצ"ל מה לעשות, והשיב לו שמאחר ובמשך כל תקופת שגעונו הקפיד להתפלל כל יום והניח תפילין והגיע לבית הכנסת, ואח"כ עשה שמח... המחלה עברה ולא תשוב, ואין לגלות למדוברת. וב"ה הם התחתנו ומאושרים וילדיהם בריאים, עכ"ד. וכנראה דלשיטתו אזיל שכתב ביבמות [שם].

והגר"י זילברשטיין שליט"א ביאר דבריו, דמאחר ולא פרץ את המסגרת שלו, ולא התפרק לגמרי מבחינת אישיותו, אם כן מסתבר שההשתוללות שלו נובעת מתוך לחץ, כגון שפיטרוהו מהעבודה, או שהפסיד כספו וכדומה, ומכיון שהמשיך בתפילה ובהנחת תפילין, האמונה בהשי"ת יכולה לעזור לו לשוב לאיתנו, ולכן בברכתו של הקהלות יעקב הצליח. ושוב הביא הגרי"ז שליט"א מעשה ששמע מהגר"ח קניבסקי שליט"א, על בחור שעמד להשתדך והעלים מכלתו שהוא עבר פעם משבר נפשי וטופל בגלולות, והמשבר חלף עבר לו, ושאל את אביו הגאון בעל קהלות יעקב אם חייב לגלות את הדבר לכלה?

והשיב לו דמאחר והמשבר היה זמני וכבר עברו מספר שנים ולא השאיר עקבות, מסתבר שאינו חייב לגלות את הדבר. אך עצתו נאמנה שיגלה זאת, ואם הכלה תסרב להנשא לו הוא מברך אותו שימצא כלה טובה ממנה. הבחור קיבל את דבריו וגילה את הדבר. הכלה סירבה להנשא לו, ולא עברו ימים רבים עד שמצא את בת זוגו הנכונה, וחיו חיי אושר.
אולם, שהציע הגרי"ז את כל האמור לעיל לפני מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל לא הסכים להם. ואמר נסיון ההתאבדות שבצעה הבחורה, מראה שהאופי שלה חלש, ואינה מסוגלת לעמוד בלחצים. ומאחר והחיים בעולם הזה אינם על מי מנוחות, ויש בהם תמיד מעלות ומורדות, יש לחוש שמא תשבר ח"ו שנית. ובפרט שהרי אשה צריכה לעבור את הנגזר על חוה: 'הרבה ארבה עצבונך והריונך, בעצב תלדי בנים' [בראשית ג טז], ולא תמיד הבעל מבין לנפש אשתו, והיא עלולה להיות בודדת וכאובה, ומי יערוב לנו שהיא תעמוד בכך. וביחוד אם תצטרך אי פעם לעבור ניתוח או טיפולים קשים. והרי היא לא חזקה באמונה ובטחון, ומי יוכל להבטיח שלא תעשה שוב מה שכבר עשתה? ומסתבר שאנשים לא היו מוכנים להכניס את עצמם לשידוך בעייתי כזה שסופו מי ישורנו, ולכן חייבת לספר מה שעשתה.

ואפילו אם נניח שאליבא דאמת אין זה "מום עצום" שכתב החפץ חיים [בהלכות רכילות כלל ט' ציור שלישי] שיש לגלות אותו, בכל זאת מאחר ואנשים נרתעים לשאת בן זוג שעשה נסיון התאבדות, הרי זה מום המבטל מקח. וכמבואר ברמב"ם [פט"ו מהלכות מכירה הלכה ה] וז"ל: כל שהסכימו עליו בני המדינה שהוא מום שמחזירין בו מקח זה, מחזירין אותו, עכ"ל.
ולכן עצת הגרי"ש זצ"ל היא שאם יציעו לבחורה הצעת שידוכין, והיא תראה שהבחור מעונין להשתדך עמה, תגלה לו מה שעשתה ותאמר לו: השי"ת יתן ונחיה יחד באהבה ואחוה, ואז לא ארגיש את עצמי מבודדת. והשי"ת גם הוא ישרה שכינתו בינינו ובטוחני שדבר כזה לא ישנה, ומקחך יהיה מעולה וטוב, כי לא תהיה כל סיבה להתאבדות. כי עלינו לדעת שאם אין לאיש ולאשה מה להסתיר איש מרעהו, חייהם מאושרים וטובים יותר. עכ"ד.

מיהו, בנד"ד כיון שעדיין הבחור לוקח גלולות, נראה שחובה עליו לידע את המשודכת על כך, ולפי האמור לעיל אם הרופאים יאמרו שהדבר רחוק מאוד מלחזור על עצמו אזי אין הוא חייב לספר על היותו מאושפז, אבל מ"מ יש לו לספר על לקיחת הגלולות, והסכים עימנו מו"ר הגר"א פרץ שליט"א שכך ראוי להורות.
 




 

Comments