חתן שקידש אשה עם טבעת שהונה את המוכר בקנייתה

02.08.19

Question

שלום הרב

ניגשתי לחנות תכשיטים על מנת לקנות טבעת זהב בכדי לקדש בו את אשתי לעתיד תחת החופה, והנה מצאתי טבעת שהתאימה פחות או יותר לדרישותיה של כלתי המיועדת, אך כיון שראיתי את המחיר המצויין על הטבעת החל טתי לחפש טבעת אחרת, ניגש אליו מוכר התכשיטים ושאלו אם הוא מעוניין לקנות את הטבעת שראה מתחילה ונקב מחיר נמוך יותר ממה שצויין על הטבעת עצמה
(באופן ברור שהמוכר טעה), החלטתי שהשתיקה יפה לי באותה שעה ולא כדאי לשאול שאלות, שילמתי מיד את המחיר שנקב המוכר והסתלקתי מהמקום במהרה ובשמחה רבה טרם ירגיש המוכר בטעותו. לימים נודע למוכר כי נתאנה ע"י והחליט להתנקם בי על מעשי, מיד יצר קשר עמי וביקש ממני להגיע לחנות עם הטבעת על מנת לבטל את המקח באופן מידי, התחרטתי על מעשי והסכמתי לשלם את ההפרש ואילו המוכר בשלו 'רצוני לבטל את המקח'! מעתה, איני יודע כיצד אספר לאשתו שלכאורה הקידושין היו בטעות!!!

Answer

שלום

תשובה: עליך לשלם את ההפרש לחנות גם ללא רצון המוכר.

מקור:
 מובא בגמ' בבא בתרא [פג, ב] אמר רב חסדא מכר לו שוה חמש בשש והוקר ועמד על שמנה מי נתאנה? לוקח. לוקח יכול לחזור בו ולא מוכר, משום דא"ל אילו לא אוניתן לא הוה מצית הדרת בך, השתא דאוניתן מצית הדרת בך? ותנא תונא, יפות ונמצאו רעות לוקח יכול לחזור בו ולא מוכר. ואמר רב חסדא מכר לו שוה שש בחמש והוזלו ועמדו על ג' מי נתאנה מוכר, מוכר יכול לחזור בו ולא לוקח, דא"ל אילו לא אוניתן לא הוה מצית הדרת בך, השתא מצית הדרת בך? ע"כ.
והנה דעת הרי"ף [מב, א] והרמב"ם [פי"ב מה"מ ה"ד] שאם הלוקח רוצה בכל זאת לקיים את המקח, אין המוכר יכול לבטלו. ואם אינו חפץ במקח ורוצה את האונאה חזרה יכול גם המוכר לבטל המקח. ואילו דעת רבנו יונה שגם המאנה יכול לבטל את המקח כיון שהמחיר רחוק מהמקח, הוי כנושא ונותן בדברים ויכול אף המאנה לבטלו.

ואכן, בשו"ע [סימן רכז' ס"ד] נפסק בזה"ל: היתה האונאה יתירה על השתות כל שהוא, כגון שמכר שוה ששים בחמשים פחות פרוטה, בטל המקח והמתאנה יכול להחזיר החפץ ולא יקנה כלל, אבל המאנה אינו יכול לחזור, אם רצה זה וקבל, וברמ"א כתב דאף המאנה יכול לחזור בו.

ובסמ"ע [ס"ק ח'] ביאר הטעם בדברי הרמ"א דכל זמן שלא נתרצה המתאנה לא נגמר המקח עדיין, לכך שניהם יכולין לחזור, משא"כ כשכבר מתרצה או שהוא אחר זמן כדי שיראה, דלא גילה המתאנה דעתו כלל, הוי כאילו נתרצה מעיקרא.
ובנתה"מ [בביאורים ס"ק א] כתב דלפי ביאור הסמ"ע נראה דאם הלוקח קידש אשה בטבעת שהונה את המוכר בקנייתה, ורוצה לחזור מהמקח ולבטל הקדושין קודם שנתרצה המוכר, הקדושין בטלין, דאין אדם מקדש בדבר שאינו שלו, אבל אחר שכבר נתרצה המוכר, הרי הוא כאילו נתרצה מעיקרא, וממילא שוב אינו יכול לבטל הקדושין.

ובסמ"ע [שם] הקשה דמאי שנא דין זה מסוגיא דעייל ונפיק אזוזי שיכול הלוקח לחזור בו אע"ג שכבר נתרצה המוכר לקבל את מעותיו לאחר זמן. ותירץ, שבאונאה יותר משתות המקח תלוי ועומד אם המתאנה יתרצה לקיים אותו, משא"כ בעייל ונפיק אזוזי שהמקח מסתמא כבר קיים מתחילה, אלא שאם עייל ונפיק אזוזי בטל המקח, ואף הלוקח רשאי לחזור בו. ובנתה"מ [שם] הביא קושיית הסמ"ע וחילק באופן אחר, ומ"מ הסכים לדבריו דכשלא חזר בו המוכר הראשון הוי כגילוי מילתא למפרע שהמוכר לא היה רוצה לחזור כלל, וממילא המקח קיים למפרע. ע"ש.

לאור האמור לעיל נמצא שאם המוכר מבקש לבטל את המקח כיון שנתאנה נמצא שבטלו הקידושין למפרע, והרי דבר זה קשה להולמו, דהא למפרע נמצא שכל הברכות תחת החופה היו לבטלה, וכל שהותו של ראובן עם אשתו היו באיסור. אלא, דאיתא  בדברי גאונים [כלל ו סימן לח] בשם הר"י מיגאש [בב"מ סה, א] שאם אחד נתאנה, ומכר את החפץ לאחר לפני שידע שנתאנה, יכול לדרוש מהמאנה את דמי האונאה, למרות שלא מחזיר לו את החפץ, כי הוא כבר נמכר.

ומעתה ה"ה דמסתברא לומר כדברי הר"י מיגאש להיפך דבנד"ד ישלם החתן את ההפרש למוכר גם ללא רצונו, שהרי בזה שנתן את הטבעת לכלתו הרי הוא כמי שמכרה, ומה גם דמדין ערבות יתכן שאין המוכר יכול לגרום לברכות לבטלה ולביאות אסורות ע"י ביטול המקח שגם הוא מצווה בזה ונמצא שהקידושין קיימים.

ושו"ר ראייה לדברי בשו"ת בתורה לשמה [סימן רמז] שכתב לדון באחד שהיה לו בן בכור ובא לפדותו בזמנו, נתן לכהן חמש סלעים וא"ל הא לך חמש סלעים אלו בשביל פדיון הבן, וקבלם הכהן מידו, ותיכף ומיד בעת שקבלם הכהן, אמר לאבי הבן 'אני מקבל מעות אלו בשביל החוב שאתה חייב לי, ואיני מקבלם בשביל פדיון בנך'. אותו כהן היה יחיד באותה העיר, ולכן ידע שאותו אב יהיה חייב לפדות את בנו באותו היום ולכן יקבל מאבי הבן את חובו וגם חמשה סלעים עבור הפדיון. והעלה שם רבנו יוסף חיים זצ"ל דמכיון שאבי הבן כבר בירך ב' ברכות, על הפדיון ושהחיינו קודם שנתן הסלעים לכהן, ואם זה הכהן יאמר שהוא מקבלם בשביל החוב, א"כ זה ברך ב' ברכות לבטלה, ואין הכהן יכול לומר שקיבלם בשביל חובו ולעשות ברכותיו של זה לבטלה, ומעבירו על לאו דלא תשא בודאי, יעו"ש. וה"ה לנד"ד ותלי"ת שכיוונו.

וכיוצא בנידון הנ"ל לעיל יש לדון גבי מי שרכש זוג תפילין מהודרות ונתאנה

ראובן השתוקק שנים רבות לרכוש לעצמו זוג תפילין שיש בהם את כל ההידורים לפי רוב ככל שיטות הפוסקים, ולכן אסף פרוטה לפרוטה במשך כמה שנים, והנה סו"ס ראובן הגיע ליעד הנדרש, נטל את סכום הכסף אשר אסף וניגש לאחד מסוחרי הסת"ם בעיר הידוע כאחד שיכול להשיג זוג תפילין שיש בהם את כל ההידורים הנמצאים בשוק. ראובן הזמין את התפילין כפי שחשק ושילם את מיטב כספו, כעבור כמה שבועות ראובן קיבל את התפילין, שמחתו גדלה עד מאוד. לאחר כמה שנים שלח ראובן את התפילין שלו לבדיקה כנהוג בחודש אלול ונדהם לשמוע מפי המגיה שחסרים כמה וכמה הידורים בסיסיים שאינם נמצאים לא בכתב ולא בבתים. ראובן התקשר לסוחר וביקש לפגשו באופן מידי על מנת לבטל את המקח, אך למזלו של ראובן יום לפני הפגישה איבד ראובן את התפילין, מעתה שואל ראובן האם הוא יכול לבטל את המקח ולדרוש את כספו בחזרה או לכל הפחות את סכום הכסף אשר נתאנה בו.

מבואר בסמ"ע [סימן רכז' ס"ק ו'] שאין המתאנה יכול לקיים את המקח ולדרוש את האונאה, שבאופן זה יכול המאנה לומר לו או שתמחל על האונאה או שנבטל את המקח, והיות והתפילין אינם בנמצא, לכאורה יכול הסוחר לומר לו 'תמחל על האונאה'.

והנה, בספר חשוקי חמד [ב"ב צה, א] כתב לדון בחתן שקנה מצות לפסח, והמוכר הונה אותו, כי המחיר האמיתי הוא מאתיים שקל לק"ג, והמוכר אמר לו שהמחיר הוא מאתים דולר, והקונה רוצה לחזור בו כי חמותו כועסת עליו, אלא שהוא כבר אכל את המצות. האם הוא יכול לדרוש את דמי ההונאה מהמוכר מבלי לבטל את המקח, כדי שהמצות יחשבו ל'שלו' ו'מצתכם'? והשיב דלפי דברי 'הדברי גאונים' [הנ"ל] שכתב שאם החפץ כבר לא ברשותו, יכול לדרוש את הכסף בחזרה, למרות שלא מחזיר את גוף החפץ, הרי שגם בענייננו, שייך לומר כן, ונשאר בצ"ע.

ואכן, בנד"ד לא שייך לומר הסברא שאמרנו לעיל שע"י ביטול המקח מפקיע את המצוות מראובן, שהרי סו"ס בירך על תפילין שהיו בפקדון אצלו ושפיר קיים מצות תפילין, אלא דכיון שהסוחר מוחזק יתכן שלא ניתן להוציא ממנו עפ"י דברי הגאונים בלבד וצ"ע.
 


 

Comments