מצג שוא במכירת עסק

09.08.19

Question

שלום לכבוד הרב
אני ובעלי רכשנו מסעדה על חוף הים בברזיל מיהודי שהיה מנהל את המסעדה במשך שנים וטען בפנינו שהוא רוצה לעשות עלייה לארץ ישראל ולכן הוא מוכר את המסעדה, הוא הגיש לפנינו דו"ח של שנים שעברו שאכן המסעדה מכניסה כסף רב במשך השנה ושזה 'דיל טוב', אחרי שרכשנו את המסעדה במיטב כספנו התברר לנו לקראת סוף השנה הראשונה שאותו יהודי רימה אותנו וזייף דו"ח עם סכומי כסף שלא היו מעולם, מעתה אנחנו שואלים האם עפ"י דין תורה אנחנו יכולים לבטל את הרכישה הזו?

Answer

שלום וברכה:
תשובה: לאור הדברים שאתה טוענים אכן הרכישה נעשתה שלא כדין ויש מקום לבטל את המקח, אולם צריך בית הדין לשמוע גם את הגירסא של המוכר, שהרי ידוע שלפני ב"ד צריכים לשמוע את שני הצדדים. אמנם אני ארחיב בפניכם את ההלכה ושורשיה, אך למעשה תצטרכו לגשת בפני בית דין באיזור מגוריכם.


מקור: מובא במשנה בפרק הזהב [ב"מ מט, ב] עד מתי מותר לחזור (הלוקח שנתאנה), עד כדי שיראה לתגר או לקרובו. ופירש"י אם שהה יותר מחל, ופסק רבא בגמ' [שם נ, ב] דהאי שיעורא הוי בין לשתות בין ליתר משתות. וכתב הרמב"ם [פי"ב מהלכות מכירה ה"ה] ואם שהה יותר אפילו אם לקח שוה מנה במאתיים אינו יכול לחזור וכו'. וכן נפסק בשו"ע [חו"מ סימן רכז ס"ז].

אולם, בנד"ד לא שייך לומר ששהקונים מחלו על אונאתם שהרי לא יכלו לדעת את המחזור השנתי עד שנסתיימה השנה וערכו חשבון כללי. וכן אין מקום להאשים אותם בכך שיכלו עכ"פ לראות את ההכנסות בחודשים הראשונים, שהרי ידוע בעסק המסעדות שישנם זמנים בשנה המניבים רווחים יותר משאר זמנים. ומה גם דיתכן שהקונים חדשים בעסק ואינם יודעים בדיוק לחשב עד שיראו את הדו"ח השנתי ויערוכו חשבון כנ"ל.

וכ"כ, טענתו של המוכר שאין כאן אונאה, משום שאין הונאה בקרקעות, מופקעת מעיקרא, שהרי כל קניית המסעדה כולל הקרקע היא בעבור המוניטין של המסעדה המניבה פירות, והקרקע רק כנספח לשם המסעדה, ואפילו אם נאמר כדברי המוכר, מ"מ ברור שמחיר המסעדה ששילמו הקונים ברובו הוא עבור 'השם' והמוניטין של המסעדה, שהרי עינינו רואות שהשם המתנוסס על המסעדה הוא הגורם העיקרי להיות בעל מכר רב, שהרי בכל יום מסעדות מחליפות שם, בתחילה היתה חנות של פיצה על שם פלוני ולא הצליח, בא מאן דהו והחליף את השם של הפיצרייה על שם מוכר וידוע ולפתע החלה להניב פירות, ואלו מעשים בכל יום, הוי אומר ששם המוניטין הוא הגורם, ועל זה בודאי שיש איסור של אונאה.
ובר מן דין, יש כאן טענת מקח טעות, דבשלמא אם הקונים חשבו שהמסעדה מניבה רווחים גדולים מחמת ששמעו אנשים המספרים על פעילות המסעדה וכו', אכן זו בעיה שלו שלא בדקו כדבעי, אולם בנד"ד המוכר זייף מסמכים והציג מצג שוא, ודמי למי שפרסם שמוכר דלק ומכר מים שזה דבר אחר הוא.

כיוצא בזה ראיתי בספר חשוקי חמד [ב"מ נו, א] גבי בעל מסעדה שהתקשה למכור את מסעדתו, כיון שבאזור שבו היתה ממוקמת לא היתה תנועת אנשים, ולכן היתה ממועטת בלקוחות. לבסוף החליט לעשות מעשה: הוא שכר כמה מובטלים, הושיבם במשך כמה ימים במסעדתו, ונוסף על תשלום ששילם להם האכילם ג' ארוחות, כך שהמסעדה נראתה שוקקת חיים, ומלאה באנשים.

קונים שבאו לתהות על מצב המסעדה בימים שונים ובשעות שונות, ראו כי תמיד היא מלאה מפה לפה ועל כן קנו את המסעדה. לאחר שקנו את המסעדה גילו את התרמית. האם יש בזה אונאה והמקח בטל, או שמא היה על הקונה לבדוק עניין זה, ואולי נאמר אין אונאה לקרקעות? והשיב הגר"י זילברשטיין שליט"א וזת"ד: נראה שהוא מקח טעות, ואף שאמרינן בבבא מציעא [נו, א] אין אונאה לקרקעות, הכא יש אונאה, והטעם שהנה כתב הרמ"א [סימן שלב ס"ד] בעל הבית שאמר לפועלים עשו עמי מלאכה בארבעה, כמו שעשו חבריכם, ואמרו כמו שעשו והתברר ששיקר ונתן לחבריהם יותר, צריך ליתן לאלו כמו לחבריהם. ולכאורה בפועלים אין להם אונאה כלל, והוה כפחות משתות במקח, ולמה צריך להוסיף, והלא הם הסכימו לסכום שהוא אמר להם, ותירץ הסמ"ע [ס"ק י] כיון שהטעה אותם, צריך ליתן להם כמו לחבריהם.

והש"ך [ס"ק טו] חולק על הרמ"א, וכתב שאין צריך ליתן אלא כפי הסכום שאמר להם, והט"ז כתב שמעשים בכל יום שהמוכר אומר כן להלוקח, ואין המקח מתבטל, אלא אם כן מוכח שהמוכר סמך עצמו על זה. והנתיבות [ס"ק ד] כתב שאם היה הפיסוק מלכתחילה על שער שבשוק או על מה שנתן לחבירו, אז יש לו דין אונאה, אבל אם הפיסוק היה מלכתחילה על המחיר, אלא שאחר כן הטעה אותו המוכר ואמר לו שכן נתן גם לחבירו, או שכן הוא השער שבשוק, אז אין צריך להוסיף להם, כיון שאין בפועלים דין אונאה. ויתכן שבעניננו גם הש"ך והט"ז והנתיבות יודו שהוא מקח טעות, שדוקא בפועלים לא הוה אונאה שהרי ידעו את המחיר שהם יקבלו, ורק שיקר להם שגם חבריהם קיבלו כך, אבל הכא שכל המהות הוא שקר, ואינו שוה כלל, לכאורה הוה מקח טעות.

ועוד נראה שיתכן שהוה מקח טעות, שהמחיר של המסעדה מתחלקת לשניים, א. מחיר הקרקע, ב. מחיר המוניטין, ובמחיר של הקרקע לא היתה אונאה, והאונאה היתה רק במוניטין של המסעדה, שטען שהיא מניבה רווחים טובים, לכן הסכים הלוקח לשלם עליה יותר, ולמעשה היא לא מרויחה כלום, ודמי למה שכתב השולחן ערוך [סימן רכז סעיף לג] שכר פועל עם סוס או חמור, אף על פי שמצד עצמו אין בו אונאה, מצד הבהמה יש בו אונאה, ומשערין מה בא לשכר הסוס ומה שנתאנה בזה וצריך להחזיר לו.

ויש להקשות שלכאורה לא היה צריך להחשיבו למקח טעות, כיון שכתב הסמ"ע [סימן רלב סק"י] שהמוכר לחבירו דבר שיש בו מום, והיה יכול להבחינו, ולא טרח לבודקו, אין כאן מקח טעות. וכתב הנתיבות [ס"ק ג] שהוא הדין בדבר שיש בו אונאה והמקח חוזר, אם בקל היה יכול להבחינו, אין המקח בטל, וא"כ הכא במסעדה בקל היה יכול לבקש מבעל המסעדה את הדו"ח השנתי של המסעדה והיה רואה שהמסעדה מפסידה. שתי תשובות בדבר: א. הרבה פוסקים חולקים על זה, כמבואר בנתיבות [שם] ובפ"ת [ס"ק א] והאריך בזה במשפט שלום, וכתב שהוא ספיקא דדינא.
ב. כתב במשפט שלום [שם] שאם יש טירחא להבחינו, או שצריך בקיאות להבחינו, לכו"ע יכול לחזור בו והמקח בטל. ונראה להביא לזה ראיה, שכתב הסמ"ע כגון שיכולין לנסות ולטועמו, ולכאורה יש להקשות הרי מקור דברי הסמ"ע הוא מהמגיד משנה, ולמד זאת מהא דאמרינן בכתובות [עה, ב] שאם יש מרחץ בעיר אין טענת מומים באשה, וא"כ למה לא כתב כעין זה במום שאם היה יכול לברר אצל קרובו אין טענת מומים, ורק כתב שיש מקח טעות אם הוא הוא עצמו יכול לטעמו, אלא על כרחך שהנושא אשה מברר טוב יותר ובודקו, ובמקח רק דברים קלים בודק, ואת השאר סומך על ראייתו, והכא כיון שאי אפשר לברר בקלות, המקח חוזר. ע"כ.

כמדומני, מספרים מעשה דומה על בעל חברת 'מייקרוסופט' העשיר 'ביל גייטס' כשרצה למכור את החברה, העמיד חדר מלא באנשים העונים לטלפונים רבים, אך לא היה אף אדם בעבר הקו השני, אלא עשו כן רק שהמשקיעים ייחשבו שהחברה מאוד עסוקה ולכן ישקיעו את כספם. למזלם או מזלו הדבר הצליח וכולם הרוויחו ממון רב. ומ"מ ברור שהיה בזה אונאה גמורה.
עולה מכל האמור שהמכירה בטלה, דאדעתא דהכי לא קנו את המסעדה כדי שיניחו כספם על קרן הצבי.
 



 

Comments