התבקש לייצר ספריית ספרים פשוטה והחליט מדעתו לייפות אותה

14.04.19

Question

שלום כבוד הרב
מעשה היה אצלנו בבית הספר בראובן העובד בתור איש תחזוקה שהתבקש ע"י ההנהלה לבנות ארון ספרים שעלותו לא יעלה על סך 2.000 ₪ עבור ספריית בית הספר, אמנם ראובן בהיותו אומן במקצועו, תוך כדי עבודתו הוסיף לאותה ספרייה פרטים רבים על מנת לייפות אותה, ונמצא שלבסוף הוקיר את עלות הספרייה הרבה יותר ממה שביקשו ההנהלה. הנהלת בית הספר התרשמו מאוד מאותה ספרייה, אמנם ראובן ידע שההנהלה לא ישלמו לו את כל מה שהוא השקיע, ולכן נפשו בשאלתו האם מותר לו לגבות את  עלות התוספות בדרכים שונים מדין 'יורד לשדה חבירו', כפי שהציע לפנינו שיוסיף בכרטיס העבודה שעות נוספות שמעולם לא ביצע אותם. מדובר שההנהלה לעולם לא יעלו על זה שהוא הוסיף שעות נוספות שלא כדין. מה הדין בכה"ג.

 

Answer

שלום וברכה

תשובה: בודאי שראובן טועה ואין הוא יכול לרמות כלל על מנת לקבל את מה שהוא השקיע באותו ארון, אא"כ ההנהלה מצידה מסכימה לשלם על כך, הא לאו הכי יכולים לומר לו טול עציך ואבניך. ונבאר:
הנה בדין יורד לשדה חבירו מובא בשו"ע בסימן שעה' [ס"א] שהיורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות ונטעה, אם היתה שדה העשויה ליטע, אומדין כמה אדם רוצה  ליתן בשדה זו לנוטעה, ונוטל מבעל השדה. ואם אינה עשויה ליטע, שמין לו וידו על התחתונה.

אמנם, כלל הוא בדין יורד, שאם אין הבעלים חפצים בשבח כלל, אין הם מוכרחים ליטול השבח ולשלם, אלא יכולים לומר ליורד, טול מה שהשבחת ולך, ואין צריך לשלם לו כלום. ובסמ"ע [שם ס"ק ד] נקט שלרוב ראשונים ה"ה שיכולים הבעלים לטעון כן גם בשדה העשויה ליטע.

אולם אם מדובר בשבח שאי אפשר ליטול אותו וללכת, כגון שהיורד צבע לו איזה בגד או שחרש לו את שדהו, נחלקו הפוסקים אם גם באופן כזה יכולים הבעלים לומר לו טול מה שהשבחת ולך, יש אומרים שאינו יכול בכה"ג לומר טול מה שהשבחת, וחייבים הבעלים עכ"פ לשלם ליורד כדין שדה שאינה עשויה ליטע [נתה"מ ס"ק ב], ויש חולקים האומרים שאף במקרים אלו יכולים הבעלים לומר טול מה שהשבחת, ובתנאי שיש אומדנא שבאמת אינו רוצה בשבח [קצוה"ח סימן שו ס"ק ו].

לאור האמור יש ללמוד שאם ביתו של ראובן היה עומד לצביעה ובא שמעון וצבע את ביתו של ראובן בצבע שאינו מוצא חן בעיניו של ראובן, לדעת בעל הנתיבות צריך ראובן לשלם לשמעון דמי הצבע כדין שדה שאינה עשויה ליטע המוזכר לעיל, ואילו לדעת בעל הקצות אם יש אומדנא שאין ראובן חפץ בצבע כלל אזי אין הוא צריך לשלם לשמעון כלל.
בנד"ד לראובן אין שום אפשרות ליטול את שלו, לא בגלל שאינו מעשי אלא בגלל שאין לו מה לעשות עם זה, כי הוא התאים את התוספות לארון זה ולא יתאים לארונות אחרים, ולכן אם הנהנה דהיינו בית הספר מנצל הזדמנות זו לומר טול עציך ביודעו שהוא לא יטול, יש לחייבם בכה"ג.

והנה הרמ"א הביא תשובת הרא"ש [חו"מ סימן שעה ס"ז] מעשה בראובן שהיה לו בית רעוע ויצא מן העיר, ובא שמעון ודר בו והוציא הוצאות להציל הבית מן הנפילה וסיידו וכיירו, כל מה שהיה לצורך שלא יפול צריך ראובן להחזיר לשמעון, אבל א"צ ליתן לו מה  שסיידו וכיירו, כי יוכל לומר איני צריך לזה, וכשיתן ראובן מה שחייב ליתן לשמעון, יצא מן הבית.

לפ"ז, ה"ה לשוכר שצבע את דירת המשכיר ועשה כל מיני ציורים מרהיבים על קירות הבית כההוא מעשה שהיה בראובן ששכר דירה משמעון והחליט לצבוע אותה בצבע אחר ממה שקיבל והוסיף כל מיני ציורים יפים ומרשימים על קירות הבית, והנה אחר שהגיע זמנו של ראובן לעזוב את הדירה דרש משמעון שישלם לו עבור השבחת הדירה מחמת הציורים והצבע.
אכן, כל כה"ג יכול שמעון לטעון כדברי הרמ"א שאינו צריך לזה, ודי לו בצבע לבן פשוט כפי שהיה בתחילה, זאת ועוד יכול שמעון לומר לו שאינו חפץ בהוצאות יתרות, אולם אם מחמת הצבע והציורים, יכול שמעון להשכיר את דירתו ביותר מהמחיר שהיה, יתכן וצריך לשלם לראובן כדין יורד לשדה העשויה ליטע דידו על העליונה. וכן אם ראובן עשה כל מיני תיקונים לקירות על מנת שלא יפלו או יפסדו כגון אם היה רטיבות על הקיר וכדומה, צריך שמעון לשלם לו כנזכר.

העולה מכל  - אע"ג שבית הספר משבח את התוספות שעשה ראובן לאותו ארון, מ"מ יכולים הם לומר שאינם צריכים לכך וכדברי הרמ"א וישלמו 2.000 ₪ בלבד,  ובתנאי שאינם אומרים זאת רק מחמת שאין ראובן יכול ליטול מה שעשה ומנצלים זאת לרעתו. ואין ראובן יכול להערים ולגבות מהם יתר על התשלום הנזכר בכל דרך שהיא.

 

Comments