עובד שקנה מוצרים שהמפעל שלו מייצר מחמת חוסר נעימות

02.07.19

Question

שלום
מצוי הדבר שעובדי מפעל או כל מיני ארגונים למיניהם מבקשים מעובדי החברה או האירגון לרכוש את המוצרים שהחברה מייצרת, ומחוסר נעימות העובדים קונים את אותם מוצרים אף שאינם חפצים בהם, אלא שעושים כן מחמת השכר הטוב שמקבלים באותו מפעל. (כגון, מפעל המייצר בגדים, המחייב את עובדיו לרכוש וללבוש את תוצרת החברה, וכן עובד בחברת תעופה שנוסע דוקא באותה חברה וכו').
והנה ראובן היה עובד במפעל בו ביקשו מהעובדים לרכוש את המוצרים שהם מייצרים, וקנה אותם במשך כמה שנים בלית ברירה במחיר יקר יותר מהשוק מחמת חוסר נעימות וכו'. אולם, מיד לאחר שפוטר מעבודתו תבע את המפעל לשלם לו עבור כל מה שהונו אותו במשך השנים ברכישת המוצרים ביותר משווים האמיתי בשוק. ואילו בעלי המפעל טענו, כיון שראובן ידע שהמוצרים נמכרים ביותר משווים ואעפ"כ קנה אותם הרי שמחל על אונאתו, ואין לו עליהם שום תביעה.

 

Answer

שלום וברכה

תשובה:
 מובא בשו"ע בהלכות אונאה [חו"מ סימן רכז' ס"ז] עד מתי יכול המתאנה לחזור ולתבוע אונאתו בשתות, ולבטל המקח ביותר משתות, עד כדי שיראה לתגר או לקרובו. ואם שהה יותר, אינו יכול לחזור, ולא לתבוע אונאתו. ואם יברר שהיה לו אונס ועל כן לא חקר בתוך זמן זה לידע אם נתאנה, יכול לחזור בו. והוסיף הרמ"א בשם המרדכי דאם היה יודע הלוקח בשעה שלקחו שנתאנה ושתק, ומיד אחר הלקיחה קודם זמן שיראה לתגר או לקרובו תובע אונאתו, לא אמרינן דמחל הואיל וידע.

אכן, בנד"ד לא מבעיא לדעת השו"ע המצריך עד כדי שיראה לתגר או לקרובו שעבר זמן זה, אלא אפילו לדעת הרמ"א לכאורה אין ראובן יכול לתבוע אונאתו שהרי רכש את המוצרים מהמפעל לפני כמה שנים וכבר עבר זמן 'עד שיראה לתגר'.
אולם, הפ"ת [שו"ע חו"מ סימן רכז' ס"ק ב] הביא בשם החוות יאיר [סי' קפ"ז] שלמד אחרת את דברי הרמ"א הנ"ל, דכתב [שם] אודות ראובן שהיה משרת אצל שמעון והיה מוכר לו בגדים לחשבון שכר שכירותו, וכשסילק אותו מלשרת אצלו בא עמו לחשבון ונמצא שעדין המשרת חייב לבעה"ב מפאת הבגדים שמכר לו, וטען המשרת שהיה מוכר לו בעה"ב אותן הבגדים ביותר מכדי שוויין כשיעור אונאה, אלא שמפני הנאת השירות היה שותק.

והעלה החוות יאיר שהדין עם ראובן, לכשיברר שהיה במקח שיעור אונאה. וראייתו מהא דקי"ל דאם הלוקח היה יודע שנתאנה בשעה שלקחו ושתק ואח"כ חזר ותבע אונאתו שומעים לו, כמ"ש הרמ"א ז"ל. וכ"כ בספר משכנות הרועים [אות א סימן מד - אונאה רבי עוזיאל ב"ר מרדכי לחאייך (אלחאייך) זצ"ל היה מגדולי דייני העיר תוניס לפני כמאתיים שנה]. לפ"ז נראה שה"ה בנד"ד שאם יברר ראובן את אונאתו, יכול הוא לתבוע את המפעל אף שעבר זמן רב, דמה ששתק היה מחמת חוסר נעימות ונוחות כלפי החברה, אך מעולם לא מחל על אונאתו.

מיהו, יש לעיין כיצד למדו כן אותם פוסקים הנ"ל מהרמ"א, הלא הרמ"א דיבר ששתק עד קודם זמן שיראה לתגר או קרובו, אבל לזמן ארוך לא אמר. ברם, הב"ח דחה טענה זו וכתב דבמרדכי מוכח ששהה אף יותר מכדי שיראה לתגר ולקרובו, והעמיד שמדובר שמיד שידע הקונה שיש אונאה, אמר לעדים 'יודע אני שיש במקח אונאה ודעו שאיני מוחל על כך, אלא אתבענו לאחר זמן, ובכה"ג יכול לתבוע לעולם. ואילו הט"ז הקשה על הב"ח מדברי הגמ' גופא, מדוע לא נתן למוכר חמש וחצי והיה מודיע לעדים שאינו מוחל. (ולענ"ד יש לתרץ דברי הט"ז דהלוקח העדיף דרך יותר קלה מאשר לחפש אחרי עדים).
 
ובקצה"ח [ס"ק ה] הקשה ג"כ על דברי הב"ח דאם כדבריו הרי העדים לא מכירים באונסו, והרי במסירת מודעא צריך שהעדים יכירו באונס, וכאן הרי אינו אנוס. ובנתה"מ [ס"ק ד] דחה קושיית הקצות שהרי כאן אין זו מודעא על אונס אלא רק שמודיע שאינו מוחל על האונאה ודי בגילוי דעת בפני העדים. ועכ"פ בנד"ד ראובן לא הודיע בפני עדים כלום.

עולה מכל האמור - כיון שהדבר שנוי במחלוקת הפוסקים ראובן לא יכול לתבוע את מעסיקיו עבור האונאה, וכיון שמעסיקיו מוחזקים, יכולים לטעון קים לי כדברי החולקים.

Comments