מחותנים שקיבל אחד מהם מתנה

14.04.19

Question

שלום הרב
ראובן ושמעון זכו להביא את ילדיהם בברית האירוסין, ובשעה טובה יהיו מחותנים. כל אחד מן הצדדים התחייב לשאת בחצי מהוצאות החתונה העתידה הכוללת הוצאות האולם, תזמורת, צלם, בית, ריהוט וכו'. והנה מששמע יהודה חבירו הטוב של ראובן שהינו בעל חנות גדולה למוצרי חשמל על הבשורות הטובות, החליט שהוא רוצה לעזור בהוצאות לחבירו הטוב, לכן אמר שהוא יתרום את כל מוצרי החשמל הנצרכים לביתם של החתן והכלה. ראובן שמח מאוד על עינו הטובה של יהודה, אך עם כל זאת שאלה בפיו, האם הוא יכול לדרוש משמעון לשלם או לקזז מחצית מסכום הכסף של עלות כל המוצרי חשמל שנתרמו, שהרי התנאי ביניהם שבכל ההוצאות יישאו שוה בשוה בתשלום.
 

Answer

שלום וברכה

תשובה:

נראה שדין מחותנים שקיבלו על עצמם להשתתף בהוצאות דינם כשותפים גמורים לגבי הוצאות החתונה. וכן ראיתי להדיא בפתחי חושן [ח"ח פ"א סעיף לה] בהלכות שותפים דכתב בזה"ל: המחותנים בדברים שהתחייבו בהם יחד, דינם כשותפים בדברים אלה, דהוי כאילו נשתתפו יחד להכין צרכי הזוג, ואין נ"מ אם מתחלקים שוה בשוה או שצד אחד נותן יותר. ולאפוקי אם כל ההוצאות של דבר זה הוא רק על צד אחד, אין לצד שני דין שותף, ונ"מ לכמה דברים כגון אם צד אחד התחיל במו"מ לרכישת דירה או רהיטים וכיוצא בזה הרי זה כשותף שעשה, ואם מתווך הציע לאחד מהם הרי זה כהציע לשניהם, ומסברא נראה שהם ערבים זה לזה. עכ"ל.

אשר על כן, היות והמחותנים הם כשותפים, יש לעיין כיצד הדין בשותפים שאחד הצדדים קיבל הטבה ע"י השתדלות, או תרומה שבאה לאחד הצדדים בלבד מחמת היכרות, ידידות וכדומה.

הנה בפעולה כזו החוסכת הוצאות ממון אם שייכת לכל השותפים או רק לחלקו של מי שהשתדל בפעולה זו מצינו מחלוקת ראשונים, הביאם הרמ"א בסי' קס"ג סעיף ו' באחד מבני העיר שפייס את השר להוריד מהמס אחר שכבר נקבע סכום המס על כל הקהל. ומקור המחלוקת בפירוש התוספתא, הביאה הרא"ש בגמ' בבא קמא [פרק י' סי' כ"ה] וז"ל: שותפין שמחלו להן מוכסין, מחלו לאמצע, ואם אמרו משום פלוני מחלנו מה שמחלו, מחלו לו. והקשה רבינו שמחה ז"ל מאי קמ"ל ברישא, פשיטא כיון שמחלו להם מחלו לאמצע, ופירש, שותפין שבקש אחד מהן למחול לו מה שמחלו מחלו לאמצע, כאילו היה שלוחם. ואם אמרו בשביל פלוני מחלנו, פירוש, שמעצמם אמרו כך בלא שום פיוס שלא בקשם על ככה מחלו לו. וכתב זקני רבינו קלונימוס ז"ל היה השר מוחל לו חלקו במס בבקשתו והיה נותנו לקהל, כסבור הייתי שמידת חסידות היה נוהג, ורואה אני שמידת הדין הוא. עכ"ל.

נמצא שלדעת רבינו שמחה אם ביקש השותף מהשר שימחול לו, המחילה לאמצע לכל השותפים, אפילו יאמר השר בפירוש שמוחל לו בלבד, אא"כ מחל השר בלא שום פיוס וריצוי שאז אפילו סתם שמוחל לו ולא מיעט האחרים, המחילה היא לו לבדו, מאחר שלא פייס בדבר רק מעצמו עשה כן המוחל. ובטעם הדבר ביאר המרדכי בדעת רבינו שמחה שכל פעולה שיעשה שותף, משועבד הוא לעשות לצורך השותפות, שאין שותף חולק שלא לדעת חברו, וכיון שכן, אם באה המחילה ע"י השתדלות מאחד מהשותפים, הריווח לאמצע, אפילו אם המוחל הסכים שהמחילה תהיה לו לבדו.
אמנם, הרא"ש כתב על דעת רבינו שמחה, ומיהו יש לדחות דרישא מיירי שביקש מהם למחול בסתם אע"פ שלא היה שם אלא הוא, מחלו לאמצע, כיון שמחלו בסתם, אבל אם פירשו בשביל פלוני, מחלו לו. ומיהו מסתבר כקמייתא דגם זה אין חידוש אם בקש סתם ומחלו בסתם דמחלו לאמצע עכ"ל. היינו שאם פירש המבקש שכוונתו לזכות לעצמו, מסתמא מחילת המוכס בשבילו לבד נעשית, וכשביקש סתם ולא פירש לעצמו, מסתמא כוונת המוחל לכולם, אא"כ פירש אחרת. ובזה תמה הרא"ש שאם נאמר כן הדרא קושיא לדוכתה, דמאי קמ"ל רישא, ולכן מסיק דע"כ צ"ל שאפילו גילה דעתו המוחל שכוונתו לשותף זה בלבד, מאחר שהמחילה ע"י השתדלות השותף באה, עליהם לחלוק בה ככל רווחי השותפות. וכן הכריע בשו"ת תרומת הדשן [סי' שמ"א] כדעת הרא"ש.

ובמרדכי בשם המהר"ם כתב כפירוש השני שהביא הרא"ש, ופסק כן להלכה. נמצא שנחלקו רבינו שמחה והרא"ש עם המהר"ם והמרדכי כשאחד מהשותפים עשה פעולת הרווחה או מחילה לעצמו אם שייך לו, או לכלל השותפות. לדעת רבינו שמחה והרא"ש שייך לכולם, אפילו גילה הנותן דעתו שנותן למבקש, ולדעת הר"מ ומרדכי כשביקש לצרכו והסכים עמו הנותן הרויח לעצמו.

בשו"ע [חו"מ סימן קעח ס"א] פסק כדברי רבינו שמחה והרא"ש בזה"ל: שותפים שבקש אחד מהם מהמוכס שימחול לו, ומחל לו, הוא לאמצע כאילו הוא שלוחם לבקש בשביל כולם, ואם מעצמו בלא פיוס אמר אני מוחל בשביל פלוני, הוא שלו לבדו. והוסיף הסמ"ע [ס"ק א] דאפילו אמר המוכס בפירוש שמוחל לצד אחד בלבד הרי הוא לאמצע כל שלא אמר המוכס מתחילה מעצמו.

ומדהרמ"א לא הגיה על דברי השו"ע, משמע שמסכים לדבריו. ואילו בסימן קסג' [ס"ו] גבי מוכס הביא הרמ"א ב' הדעות שנזכרו בב"י. ובנתה"מ בביאורים [ס"ק א'] עמד על דבר זה וחילק בין מכס לשאר עסק ע"ש.
ובחידושים [ס"ק א] ביאר דכל האמור אינו אלא בעסק סחורה שיש על השותפים לעשות עוד בהעסק, ולכן כל מה שהשתדל שייך לשותפות, אבל בעסק חוב כגון שהרבה אנשים היו חייבים לאחד סך מעות וביקש אחד מהם את הבע"ח שימחול לו חלקו ומחל, אין להשותפים חלק בזה, דכיון שאח"כ לא נשאר לו שום השתתפות עמהם אין ע"ז שם עסק שותפות.

וסברת הנתיבות פשוטה, דכאשר שותפים בעסק סחורה, חלק מהשותפות הוא הפסדים ורווחים, ולכן כל זמן שהצדדים מתעסקים באותה סחורה ולטובת הסחורה בכדי שתימכר וכדומה, אז כל השתדלות שעושה אחד מן הצדדים הוא שליח של חבירו לטובת העסק, ולא שייך לומר שרק צד אחד יזכה שיש איזו הטבה ולהיפך כשיש הפסד יאמר לחבירו תישא אתה בהפסדים. משא"כ בשאר עסק של חוב וכדומה.

הגע עצמך, אם ראובן ושמעון שותפים בחנות, ועתה שמעון נמצא בחנות ונכנס בן דודו לערוך קניות בסכום כסף גדול, היעלה על הדעת ששמעון יאמר לראובן שותפו, 'היום אתה לא מקבל את הרווחים מההכנסות של החנות כיון שבן דודי ערך קניות בסכום כסף גדול והכל בזכותי'! בודאי שטענת הבל היא זו ואין כאן שותפות.
אמור מעתה בנד"ד לאור חילוקו של נתה"מ בין עסק בשותפות לבין חוב, אפילו אם היה ראובן ניגש לחבירו יהודה מעצמו ומרצה אותו שיתרום את מוצרי החשמל, אפילו הכי יכול לתבוע משמעון שישלם את מחצית הסכום על אותם מוצרי החשמל, ואין לו בתרומה זו כלום דהא אין כאן שום עסק שותפי אלא חוב בעלמא שקיבלו על עצמם המחותנים. ברם, כיון שישנם חילוקי דעות בזה, כפי שביאר הש"ך בסימן עז' [ס"ק יז] בדעת הרא"ש הנ"ל, יכול המוחזק לטעון קים לי כהחולקים.  

ומ"מ, בנידון שלפנינו כיון שיהודה בא בעצמו ותרם את כל מוצרי החשמל לראובן, הדבר פשוט דלכו"ע אין לשמעון שום חלק בזה, וצריך לשלם חלקו לראובן.

זאת ועוד, מצד הסברא יש להוסיף דמה יהיה הדין אם התורם היה נותן סכום כסף לאחד מן הצדדים? וכי מה זה עניינו של צד שני מהיכן הגיע הכסף, אני את שלי נתתי! כעת, תן אתה את חלקך, הוא הדין בנד"ד בא יהודה ונותן את כל מוצרי החשמל לראובן, ושב ראובן ואומר לשמעון שווי מוצרי החשמל מסתכם ב - 10.000 ₪ בבקשה לשלם לי חצי מהסכום עבור זה.

שהרי אם ראובן היה לוקח את המוצרי חשמל לעצמו היה צריך ליתן במקום זה את אותו סכום כסף עבור החתן וכלה, א"כ זה כספו גמור ומה ספק יש בזה? במילים אחרות כל התרומה הלזו היא מתנה גמורה לצד אחד ויכול לגבות עבור התרומה את כספו. בסיכומם של דברים אותו צד שהביא את התורם הרי הוא הכניס לקופה של ההסכם 10.000 ₪ וכנגד זה צריך צד שני ליתן ג"כ 10.000 ₪ על הוצאה אחרת או ליתן מחצית מסכום זה לראובן.

ושו"ר בקובץ הישר והטוב [ח"ח שאלה י'] שדן לגבי ב' מחותנים שביום החתונה אירעה תקלה עם אחד המלצרים שנפל מידיו מגש מלא באוכל על כמה מהאורחים ונגרם הפסד ובושה וכו', ואחד המחותנים השתדל אצל בעל האולם לקבל פיצוי עבור הנזק והעוגמת נפש שנגרם לו, ודן שם בתשובה האם צד שני יהנה ג"כ מהפיצוי של בעל האולם והביא החילוקי דעות שהזכרנו, וסיים שתלוי הדבר מי מוחזק בממון ע"ש. ועולה מדבריו דכיון שצד אחד השתדל עבור 'עוגמת האורחים' שהם בעצם שייכים לשני הצדדים אז שייך לומר שהפיצוי יהיה לאמצע, אבל אם לא בא בטענה מעין זו אלא שביקש הנחה וכדומה עבור עצמו פשוט שהפיצוי יהיה רק לאותו שהשתדל, כיון שאין כאן שום עסק שותפי אלא חוב בעלמא וכנ"ל.

Comments