שילם את חשבון החשמל והארנונה עבור חבירו, וזה השיבו, מי ביקש ממך!

07.04.19

Question

שלום רב
יש לי חבר ושמו ראובן (לצורך המשל) שפוטר ממקום עבודתו, ומחמת כן נקלע לחובות גדולים עד כדי כך שלא היה לו אפשרות לשלם את החשבונות השוטפים של הבית, ואף קיבל כמה התראות על ניתוק החשמל והמים מביתו אם לא ישלם את חובותיו במהרה, והנה כאשר נודע לשמעון חבירו על המצב העגום אשר נקלע אליו ראובן, החליט לקום ולעשות מעשה חסד, והתקשר לחברת החשמל והמים ושילם מכיסו עבור כל החובות של ראובן בלא ידיעתו של ראובן למען לא יבוש, ובדעתו של שמעון היה שיום אחד כאשר יעבור זעם וירווח לראובן, ידרוש את כספו חזרה. והנה כעבור כמה שבועות ראובן מצא עבודה חדשה עם משכורת טובה מאוד והצליח בס"ד להחזיר את החובות. או אז שמע שמעון על הבשורות הטובות, ומיד ניגש לראובן וביקש אף הוא את סכום הכסף ששילם מכיסו עבור חובות החשמל והמים שנצטברו. אולם נדהם שמעון מתשובתו של ראובן שלא איחרה לבוא באומרו, "מי ביקש ממך לשלם עבורי, יכולתי 'להסתדר' עם אותם חברות ולהגיע איתם לאיזה שהוא הסדר או הנחה וכדומה, ולכן אין אני חייב לך כלום'. ועתה התעצמו השנים לדין תורה, למען ידעו עם מי הצדק.

 

Answer

שלום וברכה

תשובה: הנה מובא בשו"ע בהלכות הרשאה [חו"מ סימן קכח ס"א] שהפורע חובו של חבירו שלא מדעתו, אפילו היה בשטר, ואפילו היה עליו משכון ונטלו זה שפרע, אין הלוה חייב לשלם לו, ונוטל משכונו בחנם, והרי אבד זה הנותן, מעותיו. ואפילו אם היה המלוה דוחקו לפרוע, שמא היה הלוה מפייס את המלוה ומוחל לו. וכן פסק הרמ"א שכן עיקר. ודלא כיש חולקין ואומרים דחייב לשלם.

ולפי האמור לכאורה, ראובן יכול לטעון לשמעון מי ביקש ממך לשלם עבורי, הייתי מסתדר עם חברת החשמל והמים. אמנם יבואר לקמן דאין זו טענה גורפת, ובכדי לבאר סוגיא זו נלמד את מקור הדברים בקצרה. קיי"ל דמבריח ארי מנכסי חבירו ומצילו מן ההפסד פטור, אף אם היה למציל הפסד, כיון שעשה מדעת עצמו בלי צווי הבעלים [תוס' ורא"ש ב"ק נ"ח א] ודווקא כשלא היה ההיזק ברור, אבל כשההיזק היה ברור צריך לשלם לו [שם]. והנה מובא במשנה בסוף כתובות [קז, ב] מי שהלך למדינת הים ועמד אחד ופרנס את אשתו, חנן אומר איבד מעותיו, נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו ישבע כמה הוציא ויטול. ואיפסיקא הלכתא בגמרא [קט, א] כחנן. 

וגרסינן תו בגמרא [שם קז, ב] תנן התם המודר הנאה מחבירו שוקל את שקלו ופורע לו את חובו. ואקשינן, פורע לו את חובו, הא משתרשי ליה, אמר רב אושעיא הא מני חנן היא, דאמר איבד מעותיו. ופירש רש"י חנן היא - דאמר זה שפרנס את אשת חבירו ונתכוין לשם הלואה שישלם לו בעלה, איבד מעותיו, ואין יכול לומר את חובך פרעתי שלם לי, והוא הדין נמי לכל חוב שעליו, ועמד חבירו ופרעו, וזה לא אמר לו הלויני, אינו חייב לו כלום, וכיון דאילו פרעיה לשם הלואה, לאו הלואה היא, כי פרעיה נמי לשם מחילה, לאו מידי יהיב ליה. עכ"ל. 
וכן דעת הרמב"ם [פרק כ"ו מהלכות מלוה ה"ו] וכן דעת הרי"ף [כתובות סג, ב] שכתב דאיתא בירושלמי [שם פי"ג ה"ב] דאמר רבה בר ממל הפורע שטר חוב לחבירו שלא מדעתו פלוגתא דחנן ובני כהנים גדולים, אמר רבי יוסי טעמא דבני כהנים גדולים התם לא עלתה בדעתו שתמות אשתו, ברם הכא מצי אמר ליה מפייס הוינא ליה ומחיל לי, ואף על גב דהוה גביה משכון.

לעומת זאת בב"י הביא דברי התוספות [כתובות קח. ד"ה הא מני] שכתבו סברת רבינו תם והביאה רבינו אשר ז"ל בפסקיו [פי"ג סי' ח] דהאי פורע איירי דוקא במזון אשתו כההיא דחנן, דאין חיובו כל כך ברור, דאע"פ שחייב במזונות אשתו, אפשר שאם לא היה מפרנסה לא היה בעלה מתחייב, לפי שהיתה מצמצמת כי היכי דלא לקריוה רעבתנותא, אבל בשטר חוב אפילו חנן מודה דלא איבד מעותיו, דהנאה גמורה היא, הואיל ולא היה יכול לפטור עצמו בשום ענין. ובטור למד דמהא דהביא הרא"ש דברי ר"ת משמע דסבירא ליה כוותיה, ובב"י הביא ראייה מהרא"ש עצמו בפירושו למסכת נדרים שאין הלכה כר"ת, ותמה על הטור בזה ע"ש.

להלכה נקט הב"י דכיון שהרי"ף והרמב"ם מסכימים לדברי רש"י וריב"א הכי נקטינן, וכ"ש שגם הרא"ש הכי סבירא ליה, שאין הלוה חייב לשלם לפורע כלל בטענה שיכל לפייס אותו.

אמנם, בערוך השולחן כתב וז"ל: 'ויראה לי שאין הדברים אמורים אלא כשהלוה לחוץ במצבו, דבזה יכול להיות שהיה מתחנן לפני המלוה והיה מוחל לו, או שהיה מניח לו על זמן ארוך וכה"ג, אבל כשהלוה טוב במצבו, אנן סהדי שהמלוה לא היה מוחל לו והוה ההפסד ברור', וראיה לזה מלשון הרא"ש שכתב, שמצילו מצער בעלמא שהוא מצטער שאין יכול לפרוע לו עכ"ל. וזהו דאיתא בירושלמי מפייס הוינא ליה ומחל לי, ולמה ימחול לעשיר'. עכ"ל. וברמ"א מבואר שאם פרע חובו של חבירו לעכו"ם, אזי חייב לשלם לפורע, וביאר הגר"א [ס"ק ג] וכן הוא בדרישה דהגוי לא מתרצה כי אם בכסף. ומקורם בשו"ת מהרי"ל [סימן עח] והביאו הב"י ללא שום חולק, ומשמע דמסכים לו.
ולאור דברי כל הפוסקים הנ"ל, לא שייך לומר שראובן היה 'מסתדר' עם חברת החשמל והמים, שהרי ברור הדבר שאי אפשר לפייס אותם ע"י ריבוי חברים וכדומה שירצו אותם למחול על החוב, דאין חברת החשמל והמים מתרצים אלא בכסף, וא"כ דינו של שמעון כמי שפרע חובו של ראובן לעכו"ם, דבכה"ג חייב ראובן לשלם לשמעון את כל הסכום שפרע עבורו כמבואר ברמ"א.

זאת ועוד, לדברי ערוה"ש האומר שדוקא שהלוה לחוץ במצבו שייך לטעון 'הייתי מפייס אותו' והיה מרחם עלי, ואילו גבי חברת החשמל והמים אין שום נ"מ אם החייב דחוק במצבו או לא, דאין כאן ויכוח בין אדם לחבירו ששייך מחילה ורחמנות עקב מצבו של החייב, אלא ויכוח בין אדם לחברה שאינה בבעלות פרטית יחידה ואין שם מי שימחול. (אלא שמסופקני לגבי חברת הארנונה והמים, שפעמים שייך לרצות אותם ע"י הוכחות של קשיים כלכליים והכנסות מועטות ליתן הנחה ותשלומים נוחים וכדומה, שבזה יכול לטעון ראובן 'הייתי מקבל הנחה וכו', משא"כ בחברת החשמל. אמנם לא אכחש שישנם מקרים נדירים שבהם גם חברת החשמל עשתה הנחות וכדומה כגון אם נשבה בכלא או חולי גדול ב"מ, ולא בזה מדובר כאן ודו"ק).
אלא דבש"ך [ס"ק ג וס"ק ד - ו] האריך להעמיד דברי השו"ע ודעימיה, וסיים דגם במלוה עכו"ם אין הלוה חייב לפרוע לחבירו שפרע לעכו"ם עבורו, כיון דהטעם שנתלו בו הפוסקים האומרים שאין העכו"ם מתרצה אלא בכסף, אינו הטעם האמיתי, אלא הטעם הוא משום שהאוהבים של הלוה היו פורעים עבורו בחינם אין כסף כמבואר בתוס' [שם], וטעם זה שייך גם במלוה עכו"ם, וכן מפורש בשו"ת מהרי"ל הנ"ל, וכן הבין בשו"ת שארית יוסף [סימן נח].

ולפי הש"ך ודעימיה גם בחברת החשמל והמים יכול ראובן לטעון לשמעון, מי ביקש ממך לפרוע חובי, יש לי מספיק חברים האוהבים אותי שהיו פורעים עבורי בחינם. והוי ספיקא דדינא ואין מוציאין מראובן, כיון שיכול לטעון קים לי כדברי הש"ך ודעימיה. והקשה בערוה"ש מדוע לא נחייב את ראובן מדין יורד לשדה חבירו שלא ברשות ונטעה דצריך בעל השדה לשלם לו כמ"ש בסימן שעה', ולא מחלקינן בין דחוק במצבו או לא.

ותירץ דביורד לשדה חבירו הריוח בעין, אבל פורע חובו אינו אלא מצילו מן ההפסד [תוס' כתובות ק"ז, ב ד"ה חנן]. ולענ"ד גם ביורד אם יכול בעל השדה להוכיח שהיה מקבל את הנטיעות בשדהו בחינם, לא היה צריך לשלם ליורד, וה"ה לנידון דידן כיון שטוען יכולתי לפייס את המלוה, ולא הייתי משלם לו, א"כ לא שייך כאן דין יורד. ומ"מ, גם למי שמחייב את ראובן, אם יוכיח ראובן שיכול היה לשלם לחברת החשמל והמים בתשלומים ובהנחה וכדומה, כך גם ישלם לשמעון שפרע עבורו. 

להלכה - עלה בידנו שאין שמעון יכול להוציא ממון מידי ראובן עבור מה שפרע לחברת החשמל והמים כיון שהדין חלוק, (ובודאי שיש להעיר לראובן שאין זו דרכי אבותינו להשיב רעה תחת טובה...) ומ"מ אם תפס שמעון משל ראובן, יכול לטעון קים לי כדברי החולקים הנ"ל, ואין מוציאין מידו.

Comments