מענק כספי לגרים

26.07.19

Question

שאלה:
קהילתנו הוסמכה מטעם הרבנות המקומית לקבל גויים הנמצאים בשלבי תהליך גיור, ויש מהם צעירים שאינם עובדים, וגם בני המשפחות שלהם מתעלמות מהם עקב רצונם להתגייר, ומכיון שכך הם הגישו בקשה לקופת הקהילה לקבלת עזרה כספית למחיה. האם יש בהענקת סכום כסף להם משום איסור לא תחנם?

 

Answer

תשובה:
בנתינת המעות ליד הגוי העומד להתגייר הנכם מעודדים אותו להמשיך בהליך הגיור, ולכן אין בנתינה זו משום מתנת חינם, כי בנתינה זו הנכם מקבלים שכר מצות קבלת גרים. על כן אין בנתינה זו משום איסור לא תחנם.

מקורות:
מקור איסור לא תחנם בפרשת נחלת ארץ שבעת העממים בדברים פרק ז בפסוק: "כי יביאך ה' אלקיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה ונשל גוים רבים מפניך החתי והגרגשי והאמרי והכנעני והפרזי והחוי והיבוסי שבעה גוים רבים ועצומים ממך ונתנם ה' אלהיך לפניך והכיתם החרם תחרים אתם לא תכרת להם ברית ולא תחנם".
ונדרש איסור זה בגמרא עבודה זרה דף כ ע"א בשלושה ענינים. "תניא לא תחנם, לא תתן להם חנייה בקרקע. דבר אחר, לא תחנם, לא תתן להם חן. דבר אחר, לא תחנם לא תתן להם מתנת חנם".
וכך כתב הרמב"ם הלכה זו בפרק י' מהלכות עבודה זרה (הלכה ד): "אסור ליתן להם מתנת חנם. וממשיך הרמב"ם וכותב: "אבל נותן הוא לגר תושב שנאמר לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי במכירה ולא בנתינה". וכך כתב בפרק ג' מהלכות זכיה ומתנה (הלכה י"א): "אסור לישראל ליתן לעכו"ם מתנת חנם, אבל נותן הוא לגר תושב, שנאמר לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי במכירה ולא במתנה אבל לגר תושב בין במכירה בין בנתינה מפני שאתה מצווה להחיותו, שנאמר גר ותושב וחי עמך".
ויש לעיין באיזה גוי עוסקת הלכה זו, כי גוי הוא כינוי לכל מי שאינו מזרע ישראל, הן לעובד עבודה זרה והן לגוי שאינו מאמין בשום אמונה אחרת. כי הנה אלו שאנו עוסקים בענינם שכבר הכינו עצמם להתקדש בקדושת ישראל, ודאי שכבר פרשו מעבודת אל אחר, אם כן שומא עלינו לחקור אם שייך בהם דין לא תחנם, כי הנה הרמב"ם פתח בדין עכו"ם שאסור ליתן לו מתנת חינם וסיים בדין גר תושב, ולא גילה לנו הדין בענין גוי שמחד גיסא אינו העובד עבודה זרה, אבל מאידך גיסא עדיין לא קיבל עליו דין גר תושב בקבלת שבע מצות בני נח בפני בית דין.
ומרן הב"י בחושן משפט סימן רמ"ט מבאר "דכל עובד כוכבים במשמע אפילו ישמעאל [שאינו עובד עבודה זרה] לאפוקי גר תושב דלא", עכת"ד. ומעתיק דבריו בש"ך (יו"ד סימן קנ"א ס"ק י"ח). וראה בב"ח שם שמקשה מנ"ל להב"י דלא בא לאפוקי (הטור שמעתיק לשון הרמב"ם) אלא גר תושב ולא ישמעאלי, ועוד למה לו לרבינו לכתוב לעובד עבודה זרה ולתת מכשול שיבינו למעט ישמעאלים. ומיישב לפע"ד נראה דלפי שהמלכיות מקפידים אם יזכירו שם גוי בספרינו במקום שאיננו לכבוד על כן הסירו מלת גוי וכתבו במקומו לעובדי עבודה זרה אבל עיקר הנוסחא בספרי רבינו היא אסור ליתן מתנת חנם לגוי וכו' וכדאיתא סוף פרק קמא דעבודה זרה, עכ"ל.
הרי מפורש יוצא מדבריהם שרק גר תושב יצא מכלל איסור זה, וכל מי שאינו גר תושב ובשם גוי יכונה שייך בו איסור זה. וכך פסק בהלכותיו (שם סימן רמט סעיף ב') עובד כוכבים שאינו גר תושב, אסור ליתן לו מתנה". ועיין אריכות דברים רבה בזה שו"ת שבט הלוי חלק ד סימן ריג ובשו"ת יביע אומר חלק י' סימן מ"א ובהקדמת אור לציון שביעית ואכמ"ל.
וגר תושב הוא מי שקיבל עליו ז' מצוות בני נח, ובו כתיב (דברים י"ד כ"א) לגר אשר בשעריך תתננה, והיינו אם אין לו משלו מצוה להחיותו, ואם יש לו, אף שאין מצוה להחיותו, על כל פנים מותר להחיותו, משא"כ בגוי שאינו מקבל עליו ז' מצוות בני נח אף שאינו עובד עבודה זרה, כתיב ביה [שם] או מכור לנכרי, דוקא במכירה ולא במתנה.
על כן ברור ופשוט שאם קיבלו אותם מעומדים לגיור על עצמם בפני בית דין לשמור על שבע מצות בני נח אין כאן שאלה ודאי שמותר ליתן לידם את סכום הכסף הנדרש לכל הוצאותיהם והמותרות שהם רגילים בהם.
ואף אם עדיין לא קבלו על עצמם בפני בית דין לשמור על שבע מצוות בני נח יש להתיר לתת להם מדין מטעם אחר המבואר בהמשך דברי הרמב"ם והשו"ע שם,  "אסור ליתן לו מתנה אלא אם כן הוא מכירו", וכך כתב ביו"ד סימן קנ"א (סעיף י"א) "אסור ליתן מתנת חנם לעובד כוכבים שאינו מכירו". הא משמע שאם הוא מכירו שרי. ומבואר בפוסקים ובסמ"ע (שם ס"ק ב') דהיינו מצד שיש לו לנותן צד הנאה מהגוי מצד מה שהוא מכירו, והוי ליה כמכירה, שבעד המתנה מקבל הנאה. דמה לי מקבל תמורה כספית ממקבל תמורה בצורת הנאה כזו או אחרת. וכך כתב בט"ז (יו"ד שם ס"ק ח') אם מכירו לא הוה עלייהו שם מתנה אלא כמכירה, שהרי ישלם גמולו או כבר שילם לו. ומביא לזה הגר"א (ליו"ד שם ס"ק י"ט) ראיה מהגמ' בחולין (דף צ"ג ע"ב) במתני' שולח ירך לעובד כוכבים ובעירובין (דף ס"ד ע"ב) ומפסחים (דף כ"ב ע"א) וע"ז (דף כ' ע"א) עיי"ש.
ומשאלתך עלה שאם נמנע מלהעניק להם ממון כדי מחיתם אולי יפרשו מהליך הגיור, כך שנמצא שבנתינת המעות אנו מחזקים אותם להמשיך בהליך, על כן נראה שמאחר שבזכות גדולה זוכה המשתדל בסיוע לגר להתגייר לפי שלדעת הרבה ראשונים יש מצוה בקבלת גרים, נראה פשוט שלא גרעה זכות המצוה מכל הנאה גשמית אחרת, שהנה גמול נגמל הגומל עמו דבר זה בכך שזוכה במצות ההשתדלות בסיוע לגר להתגייר לכן נראה שאין בדבר זה משום איסור לא תחנם.
וכזאת מצינו מפורש להדיא בספר תפארת למשה על שו"ע יורה דעה (סימן רס"ז) שהעיר על מה שפסק המחבר (שם סעיף ע"ט) שמותר לאדון לשחרר את עבדו הכנעני בשביל לקיים מצוה, כגון שלא נמצא מנין בבית הכנסת ומבקש לשחרר את עבדו בשביל להשלים מנין. והקשה, הלא לכאורה עובר בזה האדון על איסור לא תחנם בהענקת החירות לכנעני. ומתרץ: בשביל מצוה הוי כאלו קבל דמי", וביאור דבריו כמו שכתבנו לעיל. שאין זו מתנת חינם שהרי זוכה במצוה עבורה. [עוד ראה בזה בספרי אוצר ברית אברהם גרים בשו"ת דבר אברהם שבסוף הספר סימן ה' חלק ג' שאחד משורשי איסור תלמוד תורה לגוי הוא משום איסור לא תחנם ומתוך שהתירו ללמד את העומד להתגייר דינים שצריך לדעת מיד אחר הגירות יש ללמוד קצת שלא שייך איסור זה בנוגע לכל מה שנותנים לו בשביל תשלום הוצאות גיורתו וכדו'.

Comments