מצא תפילין ורוצה לקחתם לעצמו

02.08.19

Question

שלום כבוד הרב
מצאתי תפילין בכניסה לבית הכנסת איני יודע למי הם שייכים, חפשתי וגם שאלתי כמעט את כל הציבור הנמצא כאן שהוא יחסית ציבור קטן ואף אחד אינו יודע למי התפילין הללו שייכים, שאלתי היא האם אני יכול להשמש בהם לעצמי?

Answer

שלום רב

תשובה:
 צריך להכריז לא רק בבית הנסת עבור מציאת התפילין אלא גם במקומות הקרובים לשם ורק אז אם לא הגיע אף אדם לדרוש אותם, הינך רשאי לקחתם לעצמך, אבל בתנאי שתכתוב בפתק כמה בערך שווים התפילין ואתה מתחייב לשלם סכום זה אם יבוא האובד, או אם יבוא לפניו אליהו הנביא זכור לטוב ויודיע לך מי הוא זה האובד.

מקור:   מובא בגמ' בבא מציעא [כט, ב] אמר שמואל המוצא תפילין בשוק שם דמיהן ומניחן לאלתר, מתיב רבינא, מצא ספרים קורא בהן אחד לשלשים יום ואם אינו יודע לקרות גוללן, גוללן אין, שם דמיהן ומניחן לא? אמר אביי תפילין בי בר חבו משכח שכיחי, ספרים לא שכיחי. ופרש"י, בי בר חבו - בבית פלוני העושה תפילין מצויין לימכר, ויחזור ויקנה מן הדמים. וכ"כ הרא"ש [סימן יח] - תפילין מצויין בכל עידן בבית האומן, משא"כ שאר אבידות, אדם חפץ בשלו יותר.

וכן נפסק בשו"ע [סימן רסז' סעיף כא] וז"ל: מצא תפילין שם דמיהן ומניחן עליו מיד אם ירצה שדבר מצוי הוא לקנות בכל שעה. עכ"ל. וביאר הסמ"ע [ס"ק ל'] דמה שכתב השו"ע 'שם דמיהן וכו'' פירושו - מחזיק לעצמו התפילין שמצא ומניחן על ראשו ויוצא בהן ידי מצות תפילין אם ירצה לקנותם לעצמו, דודאי בעליהן לא יקפידו דהם מצויים לקנותן אצל סופרים. ברם, אין ללמוד מדברי השו"ע שה"ה לכל דבר שנמצא שיכול לשום דמיהן ולהשתמש בהם, דהנה השו"ע העתיק לשונו של הרמב"ם בפי"ג מהלכות גזילה ואבידה [הלכה י"ד] ושם סיים הרמב"ם בזה"ל: ואינן עשויין אלא למצותן בלבד, עכ"ל.

ודייק הסמ"ע [שם] דמשמע מלשון זה דבשאר דברים אף שמצויים לקנותן, מ"מ חביב לאדם דבר שרגיל בו, משא"כ תפילין דאין אדם רגיל להקפיד אם יוצא באלו או באלו אם גם הם בחזקת כשרות. ע"כ.
אולם, הש"ך [ס"ק טז] הביא דברי הסמ"ע הנ"ל וכתב ביאור אחר בדברי הרמב"ם וז"ל: הואיל ואינה עשויה אלא למצותן בלבד ולא לשום תשמיש אחר, א"כ ניחא ליה לאיניש שימכרו ויעשו בהן מצוה משא"כ בשאר דברים. ע"כ.
נמצא, שלדעת הסמ"ע ההיתר לשום את התפילין שנמצאו ולקנותם לעצמו מבוסס על כך שאין אדם מקפיד על איזה תפילין הוא יצא ידי חובתו באלו או באלו, ולכן אם ימצא את מי שאיבד אותם לאחר מכן ירכוש לו תפילין אחרות באותם דמים ששם בתחילה ותו לא. וממילא לדעת הסמ"ע בכל דבר ששייך לומר את אותה סברא שאין דרך בני אדם להקפיד, אפילו בדברים שאינם של מצוה יהיה אותו הדין שמותר לשום אותם ולהשתמש. משא"כ לדעת הש"ך דכל ההיתר מבוסס על כך 'דניחא ליה לאיניש שיעשו מצוה בתפילין שלו', ממילא רק במילי דמצוה שייך האי סברא, ולא בשאר דברים.

מעתה, בין לדעת הסמ"ע והש"ך ובראשם השו"ע יש לשאול האם דין זה שייך גם בימינו דהנה מצאתי להגה"ק ממונקאטש בשו"ת מנחת אלעזר [ח"ד סי' ט] שכתב דכל האמור בשו"ע היינו דוקא בימיהם שלא היו מקפידין על סופר מיוחד, אבל בזמנינו אכשר דרא וכל אחד מקפיד לדעת איזה סופר כותב את התפילין, ולא ימכור את תפיליו אפילו בעד דמים מרובים, א"כ לא יתכן שימכרם המוצא בעד סתם תפלין שהם בזול (לפי הערכתו או הערכת שמאי מומחה, דסו"ס מניין ידעו לפי צורת הכתב את יראתו וצדקותו של הסופר), וא"כ בטלה הך דינא דגמרא ואסור למכור אותן. עכת"ד.
והנה, ראיתי בספר "הלכות השבת אבידה" [עמ' רפ'] דכתב שאם המוצא מבחין ברמת התפילין שהן פשוטות ולא מהודרות מותר למוצא למוכרן כי בודאי לא הקפיד המאבד על סופר מיוחד.
וממכ"ת דזה אינו, שהרי מעלת ירא שמים ות"ח הכותב תפילין אפילו שהכתב הוא רק בגדר "כשר", קודם לכתב מהודר של סופר שאינו ירא שמים כהראשון, וא"כ מניין למוצא לדעת מי כתב את אותם פרשיות. מעתה אין שום הכרח שלא הקפיד המאבד על הידור וסופר מיוחד.

עולה מכל האמור - המוצא תפילין בזה"ז אינו רשאי לשום אותם ולמוכרם אפילו אם ניכר שהפרשיות אינם כ"כ מהודרות, אא"כ עבר זמן מרובה לאחר שהכריז כדבעי ולא הגיע שום אדם, דאז ישנו ההיתר של האגר"מ [בקונטרס האבידה] לשום הדמים ולהשתמש באבידה.

Comments