העדפת תוצרת ישראל

26.07.19

Question

שאלה:
בסמיכות לביתנו יש חנות של גוי, וקצת יותר רחוק יש חנות של יהודי מחלל שבת, ובמרחק מה מביתנו יש חנות של יהודי שומר שבת. כולם מוכרים תוצרת ארוזה בכשרות הרבנות המקומית בערך באותו המחיר. האם יש מצוה להעדיף לקנות דוקא בחנותו של היהודי שומר שבת?

 

Answer

תשובה:
אם שלושת החנויות מוכרות מוצר דומה באותו המחיר, עליך לקנות דוקא בחנותו של השומר שבת, ולא בחנותו של המחלל שבת גם אם הוא מקפיד לסגור את חנותו בשבת, וכל שכן שאסור לך לקנות את אותו מוצר בחנותו של הגוי. וכל זה בכלל מצות או קנה מיד עמיתך.

מקורות: 
מהפסוק האמור בתורה (ויקרא פרק כ"ה פסוק י"ד): "וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו". הסיק הרמ"א בתשובותיו דין חדש [שהוזכר ברמז בדברי רש"י על הפסוק בשם המדרש], שאסור לקנות תוצרת או מוצר מגוי כאשר יש יהודי שמוכר את אותו התוצר, והחתם סופר מוסיף ומחדש, שהוא הדין העדפת הקניה מיהודי שומר שבת, על פני מחלל שבת. ונבאר דבריו אחר הקדמה קצרה.
בשנת רס"ט [לערך] הודפס לראשונה חיבור "משנה תורה לרמב"ם" יחד עם פירוש "הגהות מימוניות" [שהיה מודפס עד אז בנפרד] על ידי המהר"ם פדואה, שעמל רבות על תיקון הוצאה זו, "והגיה אותו בשכלו הזך עד אשר לא נשאר בתוך הבר תבן, וסלק המסלה עד לא נשאר בה אבן", [כלשונו של הרמ"א בתשובותיו סימן י']. ומספר שנים לאחר מכן קם מדפיס גוי להסיג את גבולו של המהר"ם פדואה, והדפיס גם הוא את ספר הרמב"ם עם פירוש הגהות מימוניות, והפיצם במחיר מוזל יותר.
וכארבעים שנה אחר הוצאת המהר"ם פדואה [בשנת ש"י] נשאל הרמ"א (בתשובותיו סימן י'), אם יש צד לאסור על קניית והפצת הספרים שבהוצאת אותו גוי. ואחר שהאריך להוכיח שאפשר לכוף גוי גזלן לדון בפני דייני ישראל, מטעם שאף בני נח נצטוו על הדינים [ועיין מש"כ בזה בספרי אוצר פסקי חושן משפט ח"א בפסקי תשובות סימן א' אות א', ובסימן כ"ז שם אות ח'], הסיק שיש לאסור את קניית הספרים היוצאים על ידי אותו גוי משלושה טעמים הנובעים מארבעה מקורות שונים.
המקור הראשון: מדין יורד לאומנותו של חבירו, שבב"ב דף כ"א ע"ב דשם איתא: "אמר רב הונא האי בר מבואה דאוקים ריחיא ואתא בר מבואה חבריה וקא מוקים גביה, דינא הוא דמעכב עליה". ומזה נלמד שבעל אומנות יכול לעכב את בן אותו מבוי שהוא דר בו מלהתעסק באותה האומנות כדי שלא יפסד.
והשני: מדין כבוד ת"ח, שבב"ב דף כ"ב ע"א דשם איתא: "רב דימי מנהרדעא אייתי גרוגרות בספינה, א"ל ריש גלותא לרבא, פוק חזי אי צורבא מרבנן הוא נקוט ליה שוקא". ופירש רש"י: "נקוט ליה שוקא, הכרז שלא ימכור אדם גרוגרות בעיר עד שימכור הוא שלו". וכן פסק הרמב"ם בפרק ו' מהלכות ת"ת (הלכה י') וז"ל, "וכן אם היתה סחורה לתלמיד חכם מניחים אותו למכור תחלה ואין מניחים אחד מבני השוק למכור עד שימכור הוא". [וכן פסק המחבר ביו"ד סימן רמ"ג סעיף ד'. וכן הביא הרמ"א הלכה זו בהגהת סימן קנ"ו סעיף ו'. ושתי טעמים נאמרו לדין זה, הרא"ש (בב"ב פ"א סימן י"ג) כתב שנתקן כן כדי שלא יתעכב ויתבטל הת"ח מלימודו. אולם מדברי הרמב"ם בפירוש המשניות (באבות פרק ד' משנה ה) משמע שהוא משום כבוד התורה ולומדיה. ונפק"מ באופן שאין הת"ח מוכר בעצמו אלא על ידי שליח, שלפי הטעם הראשון אין מקדימים אותו, כיון שאין כאן ענין ביטול תורה. אבל להטעם השני שהוא משום כבוד הת"ח מקדימים אף את שלוחו כדי להראות כבוד למשלחו הת"ח. ולענין הלכה, מתוך שהביא המחבר הלכה זו ביו"ד בענין כבוד תלמידי חכמים דקדקו האחרונים, שהעיקר להלכה כהטעם העולה מדברי הרמב"ם, שבכל גוונא מקדימין אותו, בין אם מוכר בעצמו ובין אם מוכר על ידי שליח].     
השלישי: מהמדרש (ספרא בהר פרשתא ג', ועיין תורה תמימה ויקרא פרק כ"ה פסוק י"ד אותיות פ"ג פ"ה), דכתיב (ויקרא פרק כ"ה פסוק י"ד): "וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה", למדה תורה, דאם באת לקנות קנה מיד עמיתך, וכן למכירה". וכתב הרמ"א, "הנה הוא בהדיא מפורש, שאילו לא היה הגאון הנ"ל רק כאחד מבני עמי הארץ זכה בדין והדין עמו, כל שכן וק"ו עתה" [שהמדפיס השני הוא גוי], עכ"ל.
והרביעי הוא משום האמור בכתובות (דף י"ט ע"ב): "אסור להשהות ס"ת שאינו מוגה תוך ביתו יתר משלושים יום משום שנאמר (באיוב פרק י"א פסוק י"ד): לא תשכן באהלך עולה". וחידש הרמ"א שה"ה שאר ספרים הנצרכים לפירוש דיני התורה ומצוותיה.
ומחמת ארבעת הטעמים הנ"ל אסר הרמ"א על הגוי להמשיך ולהדפיס ספרים אלו, וכן גזר על הציבור בזה"ל, "שלא יקנה שום אדם ספר מיימוני הנדפסים מחדש מקרוב באו, כי אם היוצא מתחת יד הגאון הנ"ל או באי כוחו. לכן לישקול לזמור ולקטוע במקטע דפרזלא על כל מי שיעבור דרכו ודינו, גם אנחנו מסכימים מנדין, ומשמתין, ומחרימין בנידוי חרם שמתא, בגזירת עירין ובמאמר קדישין, על כל תלמיד וצורב קטן וגדול שם הוא, שלא יקנה שום אדם במדינתנו מן הנדפסים החדשים אי לאו מאותן היוצאין מתחת יד הגאון הנ"ל או מבאי כחו. וכל מי שפורץ יפגענו חויא דרבנן וצוחה ופרץ, וכל המחזיק בהם הם בחרם כמוהם. ומחויבים כל ישראל לנדות החטאים האלה בנפשותם, ולא יכופר להם עד ימותון, וקבר חמור תהא קבורתם, והרואה אל הנח"ש וחי, נח"ש ראשי תיבות נדוי, חרם, שמתא", עכ"ל.
למדנו מתשובת הרמ"א שדברי המדרש הנ"ל הם הלכה למעשה שלעולם על הקונה להעדיף לקנות את תוצרת היהודי על תוצרת הגוי, ומעל לכל להעדיף את תוצרת התלמיד חכם על פני תוצרת עמי הארץ.
ובשו"ת חתם סופר חלק חו"מ סימן קל"ד, נשאל בענין ישראל מומר לעבודת כוכבים מה דינו לענין קנינים, והאריך בזה, ומסיק: "מומר לעבודת כוכבים ישראל גמור הוא לענין זה, וכמ"ש השלטי גיבורים סוף פ"ב דגיטין [י"ב ע"א מדפי הרי"ף אות א'] במתני' דהכל כשרים להביא הגט, וכמו שהוכיח בספר אבן העוזר באו"ח סימן קפ"ט [סעיף א'], דמומר לעבודת כוכבים עושה שליח ונעשה שליח כישראל גמור [עיין מה שכתבתי בפ"ת לאה"ע סימן קמ"א ס"ק ל"ב], אלא דמה שכתב שם דנקרא בן ברית, לא צייתינן ליה כו', והגם דכי תמכרו ממכר לעמיתך כתב רחמנא [ויקרא כ"ה י"ד], ועמיתך דרשינן [עיין ב"מ נ"ט ע"א] עם שאתך בתורה ומצוות, ומשמע ודאי דאין מומר לעבודת כוכבים בכלל זה כו', מכל מקום יש לומר היינו לענין דינא שצריך להקדים עמיתך לקנות ממנו כפירש"י בחומש כו' עד כאן תורף דבריו.
 

 

Comments